בנוונוטו צ'ליני עושה מלחייה למלך צרפת. אחד ממאפייני המנייריזם- לא הכול ברור. הפוזה יותר חשובה ממי
מתואר והפוזה דומה לפסליו של מיכלאנג'לו מהקפלה של המדיצ'י.
:(1460 הפסל נכון לפי כל חוקי
מיכלאנג'לו, יהודית והולופרנס,
)מול-
1545-54
צ'ליני, פרסאוס ומדוזה,
האנטומיה, הפרופורציות פנטסטיות. יש המון קשר בין הפסלים ובעיקר בסיפור של ניצחון הטוב על הרע.
ג'מבולוניה )בא מפלנדריה,( ונוס :1571-2 הפסל מאוד מודרני בדקורטיביות שלו. ניתן לראות מקור השראה
בולט- ניצחון של מיכלאנג'לו )פיגורה סרפנטינה.( אין פה שום קשר לסיפור נרטיבי של ונוס.
מנייריסטית זו
:1575 העמידה מאוד בעייתית )ונשית( ומה שמעניין את האומן מבחינה
ג'מבולוניה, אפולו,
העמידה המשונה ולא אפולו עצמו, אין שום אטריבוט שלו. העבד הגווע של מיכאלאנג'לו דיי דומה, אך בפוזה יותר
מתונה.
ג'מבולוניה, חטיפת הסבינות, :1581-3 מה שמעניין פה זה לא הסיפור אלא האינטראקציה בין שני הגברים
והאישה. התנועות מאוד מעניינות ועוד יותר מעניין זה איך ג'מבולוניה מצליח ליצור יצירה עם 3 דמויות כשבכל
זווית ראיה רואים משהו אחר. עוד דבר בולט זה הקומפוזיציה הפרמידאלית שידה של הסבינה סוגרת את המשלוש.
הרנסנס דיבר על איזון, נטורליזם, משהו רציונאלי וטבעי. המנייריזם יוצא נגד התופעות האלה. הם לא
משתמשים בצורות גיאומטריות. הם מנסים ליצור משהו שלא מחובר לאדמה, אלא שעף.
ג'מבולוניה, מרקורי, :1567 הרעיון ליצור את הרמס, שליח האלים, שמנצח את כוח הכובד. התחלנו מדונאטלו
שלא רצה שהפרש על הסוס שלו ייפול ולכן שם כדור מתחת לרגל הסוס.
במאה ה16- מתחיל עיטור של מרחבים ציבוריים. אחד הראשונים שעושה זאת בפירנצה זה אמנאטי שיוצר את נפטון ב.1550-75- הפוזה מאוד דרמטית מעל משהו מורכב. זה נמצא בכיכר המרכזית של בולוניה. ניתן לראות
מזרקה דומה של ג'מבולוניה, מזרקת נפטון, ,1563 בולוניה.
העולם המנייריסטי יעשה יותר ויותר קשה להבנה, לאו דווקא הדמויות הבולטות ביצירה לא יהיו הדמויות המרכזיות ביצירה. כמו ב'ביקור' של פונטורמו, :1514-16 יש פה הרבה דמויות לא ברורות. למה צריך ילד קטן שמגרד בירך!? למעלה יש את עקדת יצחק, אמנם יש משהו טיפולוגי וזה אבל זה לא רנסנס! הרנסנס מאוד מסודר וברור ויש פה חוסר שיווי משקל בדמויות על המדרגות. האדריכלות מאוד מסודרת למרות שהרקע של ישו ומריה
דל.
פונטורמו, יוסף במצרים, :1515-8הצבעים הדומיננטיים הם כתום וירוק, אלא לא צבעי הרנסנס המוכרים )אדום
וכחול.( המדרגות מובילות למקום לא ברור. יש פה סצנות אמיתיות- חלום פרעה, אך הוא לא נמצא במרכז כמו
האחים שבאים להתחנן וכו.' ומה זה הילד הרנסנסי בתחתית המדרגות!?
פונטורומו, הסעודה באמאוס, :1525 אמאוס זה אבו-גוש. ישו מצטרף לשני שליחים ששומעים על מותו וחוזר
איתם לאבו-גוש. יש המון תיאורים של הסעודה באמאוס. מה שמיוחד פה זה קומפוזיציה טרפזית, שזוהי צורה לא
לגמרי סימטרית.
פונטורמו, הורדה לקבר/מהצלב, ,1528 פירנצה: למרות שאין קבר/צלב. יש המון דמויות ואחת עושה פוזות
למצלמה. יש שם את מוטיב היד המתה מהפיאטה היפה של מכלאנג'לו. מטרת הקומפוזיציה להיות יפה אבל לא
קשורה למציאות.
רוסו פיורנטינו )הג'ינג' מפירנצה,( ההורדה מהצלב, :1521 ריבוי דמויות מבלבלות בלבוש לא אופייני.
הפיגורה סרפנטינטה ואת ההשראה מהעירום של
:1523 רואים את
משה מגל על בנות יתרו,
פיורנטינו,
מיכלאנג'לו.
פיורוטינו, ישו המת עם מלאכים, :1525 הפרופורציות של ישו מאוד מעוותות. הגב יותר מידי גדול.
פרמג'יאנינו, דיוק עצמי במראה קמורה, :1524 חי מאט מאוד שנים. הוא מצייר ברומא בכוונה להצליח. הוא מצייר דיוקן עצמי בתוך מראה קמורה כדי להראות את הוירטואוזיות שלו. זו יד שמאל שבולטת. מה שחשוב לאומנים להבליט זה היד והראש. קל מאוד לזהות דיוקן עצמי ברנסנס. תמיד בצד ימין למטה, בשולי קבוצה של
5
אנשים, כמו ביצירתו של בוטיצ'לי, הערצת המאגים, :1475 דיוקנו מופיע בצד ימין בשולי הקבוצה. פרמג'יאנינו יוצר משהו אחר וזה יצר הרבה הדים. הוא מתפתחת לסגנון חדש ויוצא דופן. אפשר קצת להשוות לבוטיצ'לי היוצר דמויות שיש בהן מאט עיוות כדי ליצור חינניות. אצל פרג'ינו הדמויות מאוד אורכניות. כמו ב'ההמרה של סנט
פאולוס' פרמגיאנינו יותר צוואר ארוך מידי לסוס.
יוצר דמויות יותר פיסוליות. מבחינה היסטורית אנחנו אחרי לוטר והפרוטסטנטים.
:1530
ברונזינו, פיאטה,
הצבעים שלו בוהקים, לא מה שמוכר לנו מהרנסנס.
ברונזונו, הורדת ישו לקבר/פיאטה, :1545 זה לא נראה פרופורציונאלי כמו הפיאטה היפה של מכלאנג'לו, עמוס
בפרטים וכיווני תנועה שונים.
ברונזינו, האלגוריה של ונוס וקופידון, :1545 התחלה של ועידת ריין .1545 יש פה אלגוריה מורכבת של אבא זמן
שנעזר ב"אמת כועסת" ובעצם מסיתים וילון ומגלים את ונוס וקופידון שעוסקים במשחקי אהבה אסורים. יש משחק
של אמת, שקר ושחיטות. התמונה חושפת את השחיטות הקתולית. יש המון תנועתיות והבעתיות.
ג'קופו בסאנו, הסעודה האחרונה, :1542 מנייריזם חזק מאוד המתבטא בצבעים ירוק וורוד, תנועתיות בכיונים
שונים, יש דגש בכלל על המאכלים שעל השולחן וחוסר רהיטות כללי.
פדריקו ברוצ'י- צייר שפועל בסוף המאה ה.16-
ברוצי, מדונה דל פופולו, :1575-9 הנושא ממש לא ברור, מפסיק להיות משמעותי באופן כללי. כשחושבים על
מקור היציאה של הבארוק- זו התשובה. הוא חוזר לסדר וארגון, צבעים. הבארוק לעולם לא יהיה רנסנס, הוא נגמר.
לא חשוב מה מתואר אלא איך משמעות היצירה לא בהכרח ברורה יצירה מנותקת המקרקע- עפה
הצבעים הדומיננטיים הם כתום וירוק )מנייריזם( ולא אדום וכחול )רנסנס(
מנייריזם – הסתגננות
הסגנון חשוב יותר מהתוכן.
אנטי רנסנס אנטי טבע ואנטי סימטריה. השפעה גדולה של מיכלאנג'לו
