החלוקה לתקופות היא שרירותית. כל תקופה מרגישה שהיא התקופה המודרנית. בארוק- שנים שתקפות רק למערב
כי הבארוק הספרותי/ המוזיקלי/ האמנותי שונה מתחום לתחום. מבחינת
התקופה מצומצמת לנושא
אירופה.
פוליטיקה, יש סוג אחד בהולנד וסוג אחר בצרפת.
שלהי המאה ה,16- בשני העשורים האחרונים אפשר לראות התרחשות. אמנים שפועלים באותה תקופה לא מבינים שהם מתחילים תקופה חדשה אך הם כן מודעים לכך שהם יוצרים משהו חדש. אז זה מתחיל בערך באיטליה ונגמר בערך באיטליה. המושג בארוק בפורטוגזית "פנינה לא מסודרת." בא ככינוי גנאי לתקופה, וניתן בשלב מאוחר
יותר. כשמדובר על הבארוק אנו חייבים לצאת מאיטליה. הציירים הגדולים הם לא בהכרח איטלקים- הולנדים,
צרפתים, ספרדים.. אנו רואים תנועה וקשרים בין הציירים. ולסקז, רובנס, פוסן.. כולם היו באיטליה אך רמברנדט
מעולם לא עזב את איטליה.
ששם מתחיל
המשמעותי מפסיק להיות באיטליה )למרות
המרכז האמנותי
תחילת ה17-
בשלהי המאה ה16-
הבארוק.( למרות שאמנים תמיד יחזרו לאיטליה לראות את היצירות הגדולות.. המרכז האמנותי עובר לצרפת.
הציור של הבארוק מתחיל באקט מאוד דתי: ועידת טרנט (1545-1563) אשר משנה את האופן שבו הכנסייה
רואה עצמה ואת תפקידה בעולם שהולך ונהיה יותר ויותר עוין כלפיה: .1 עליית הפרוטסטנטים . .2 הנרי ה8-
עזב את הכנסייה
הוא
עם אשתו הראשונה וכשהאפיפיור סרב
ביקש מהאפיפיור שיחתום על הסכם גירושין
הקתולית והקים את הכנסייה האנגליקנית. כלומר, כוחו של האפיפיור מצטמצם. הועידה נותנת לאפיפיור רוח
גבית וישנה התייחסות מסודרת, רפורמה, בתוך הכנסייה הקתולית. אפשר לקרוא לתקופה זו תקופת הרפורמציה
הקטולית.
ועידת רנט יצרה שני דברים חשובים:
.1 מודעות לציור הדתי– במאה ה16- אנו עדים לפרשנויות רבות למה צריך להיות מוצג בציור הדתי-
נפסק הניסיון להדביר את
אנשים רבים כתבו ספרים על הציור הדתי. ב1648-
."sacra picta"
הפרוטסטנטיות.
.2 פיתוח החינוך– בניית קולג'ים, כנסיות. ציבור הולך וגדל של כמרים ונזירים שמקבלים השכלה. כנסיות
רבות נבנות במחצית השנייה של המאה ה16- ויש יותר מקום לפסלים וציורים.
שני הוגי דעות חשובים כותבים :
.1 קרלו בורמאו (1538-1584) כותב ספר בו מתאר מה בדיוק צריך להיות בכל כנסייה )עיטור, ריהוט
וכו( והיה בן אחיו של האפיפיור. הוא מתמנה להיות ארכיבישוף. כל מה שהוא עושה, הוא עושה
במילאנו. הוא הראשון מבן בני המאה ה16- שמוכתר כקדוש. הוא נורא מכוער ונורא קל לזהות אותו. .2 גבריאל פלאטי (1522-1597) היה בישוף וארכיבישוף של בולוניה. הוא כתב ספר על הסקרה פיקטה )איך לצייר ציור דתי( חמש שנים לאחר סיפרו של בורמאו. הוא כתב שני כרכים בהם כתב בצורה
מדוקדקת מה מותר ומה אסור שיהיה בציור דתי.
קרלו בורמאו לא חיי הרבה שנים. הוא היה אדוק ודתי. הוא מת בגלל שלא אכל ושתה מספיק וכל הזמן היכה על
חטא )הוא היה מכה את עצמו.( היה איש נוקשה. גבריאלה פלאוטי היה יותר שקול ורגוע )הם התכתבו והכירו.( צייר מבחינת קרלו בורמאו, שלא פועל לפי הנורמות המקובלות, צריך להעניש אותו, את פטרונו ואת בעל הכנסיה. פלאוטי הבין את הצורך של צייר ליצור משהו יצירתי. היו לו קשרים יותר טובים עם הציירים של עירו. לכן, דוקא בבולוניה מתפתחת אסכולה אמנותית שלימים משפיעה השפעה חשובה על התפתחות הבארוק. להבדיל, במילאנו, לא התפתחה אסכולה אמנותית חשובה. את קווג'יו, הבא מאזור מילאנו אנו מכירים רק
כשהגיע לרומא.
אחד הדברים שיוצאים מתוך התגבשות העולם הקתולי סביב דוגמה אחת מגביר את הביטחון העצמי שלהם ואת הרצון להדביק את הפרוטסטנטים. כל פעם שהייתה מלחמה בין הקטולים לפרוטסטנטים הקטולים ניצחון אך הפרוטסטנטים שרדו. מלחמת 30 השנים (1618-1648) הייתה מורכבת מהרבה מלחמות קטנות. המון מדינות
המלחמה נכשלה בגלל הצרפתים. צרפת מרגישה מאוימת ולא
-חוץ מהאיטלקים-!
משתתפות במלחמות אלו
7
מתאחדת עם ספרד וחותמת בריתות עם שליטים ומתחילה מלחמה בין ספרד לצרפת, שתיהן קתוליות. צרפת מנצחת
והופכת למעצמה הגדולה באירופה.