שחקני הקלפים- ניתן לראות שני שחקני קלפים שמרמים בחור מבית טוב. הם לבושים בבגדים כביכול יפים אך
ניתן לראות כי הם מעט קרועים.
נער מוכש ע"י לטעה- הפנים פני נער אך הגוף נשי. ניתן לראות כיצד הוא מנסה להגיע אל דובדבנים שצבעם האדום משתקף בשפתיו. יש פה תזכורת לממנטו- מורי. הלטאה נתפסת כחיה שעם ננשכים על ידיה- מתים. הואזה מתארת את הוירטואוזיות של האמן- ציור מים הוא קשה ביותר. הוא חייב להוכיח את יכולתו בתחרות הגדולה
ברומא.
בכחוס- לקוח מתוך העולם הרומאי ולבוש בהתאם. מה שמעניין זה יכולתו של קרווגיו לצייר טבע דומם. הוא היה מאוד מוכשר בכך. אין ג'אנר כזה באיטליה. זה נחשב לג'אנר נמוך. הפירות הללו רקובים. הסוג של הפירות הרקובים הופך להיות מאוד פופולארי בציור של המאה ה.17- עלי הגפן נראים כאילו הם צויירו בסתיו. זה מדבר על הממנטו מורי, על הואניטס. דגש על חשיבות הזמן ושהכל בר חלוף. יש בעיות אנטומיות אך הוא יודע להסתיר
זאת יפה.
סל עם פירות, -1597 ציור פירות רקובים מפורסם של קרווג'יו.
במקביל לציורי היומיום יש שני סוגים של ציורים שחשובים לרפורמציה של הכנסייה הקתולית:
.1 ציורי הגות/ מחשבה– כמו הציור של מריה מגדלנה. הם נועדו לבתים פרטיים ומטרתם הייתה לגרום לאדם להרהר ולחשוב. זהו הרגע שבו מריה מחליטה לוותר על העושר הארצי שלה. ניתן לראות שהיא זורקת את כל התכשיטים שלה. אך היא עדיין לבושה בבגדים יפיפיים וקרווג'יו מתאר את הבד בצורה
מדהימה. יש שם המון שקט שקשור לתפילה פנימית עם היבט מדיטטיבי )מדיטציה.(
.2 פרנסיסקוס הקדוש באקסטזה- יש הרבה דיומויים של קדושים באקסטזה במאה ה.17- אנו אפילו לא
יודעים מה האירוע המתואר. אין סטיגמטה כי המטרה היא ליצור אירוע על-זמני. זהו מצב של תפילה,
הגות, הרהור.
דוד עם ראש גוליית- אנו מכירים את הנרטיב אמנם אך הרעיון הוא נוצרי הגותי, מחשבתי, על-זמני, בלי קשר לכרונולוגיה. דוד לבוש כמו קדוש, עם חצי גוף עליון עירום והגולגולת )המתייחסת למוות( והמחשבה המתבקשת
היא של חזרה בתשובה בתפילה )ראי ערך- מריה ב"מדבר.("
שינויים בציוריו של קרווג'יו:
.1 סקאלת הצבעים שלו מתכדרת.
.2 קונטרסט חריף של אור וצל- טנבריזם
הצליבה של פטרוס- הציור הזה מבטא, מעבר למרכיב האמונה הדתי, רגישות מדהימה. הוא מתאר את העלייה לצליבה. פטרוס מאוד מרוכז בכאב של המסמר שנכנס לו ליד. מבחינה קומפוזיציונית הוא יוצר קומפוזיציה של צלב. לצורך ההבדל, מיכלאנג'לו לא עוסק בכאב. מעניין אותו ליצור דמויות רבות ולא ברורות. פטרוס בכלל
מצייר דבר אחר לחלוטין. אותו מעניין
מסתובב ל"צלם." קרווג'יו יוצר רגע מאוד אינטימי וכואב. גואצ'ינו
הקדושה. נוצרת זיקה, קשר מאוד מעניין בין פטרוס למלאך.
המנייריסטי והמבולגנת לאומת
הגישה
בעל
קראצ'י
לודויקו
יש הבדל בין
המרת הדת של פאולוס הקדוש-
הפשטנות של קרווג'יו שבה יש משחק בין האדם לרגלי הסוס בתוך מכלול כהה.
11
הקריאה למתי הקדוש- להיות מוכס נתפס בימים ההם כמקצוע של אנשים משכילים. קרווג'יו מספר לנו את הסיפור דרך אור, צל ומשחקי ידיים. ישו מושיט יד ומצביע ופטרוס עם הגב אלינו ועליו יש נקודת אור לא הגיונית! הוא
מטשטש את הגבול בין מציאות לחוסר מציאות. לא ברור לאן אנשים מצביעים.
יהודית והוליפרנס/ הכאת המטביל- קרווג'יו הופך לצייר המתעד אלימות, על סקאלת החומים- אפורים.
קרווג'יזם
טיציאן/
מקורות השפעה נוספים הם כנראה
רב לג'ורג'ונה.
יש דימיון
מבחינת הבטים של סגנון ונציאני,
מיכלאנג'לו.
הורציו ג'נטילסקי היה חבר של קרווג'יו והוא הפך את הגולגולת של גוליית למשהו קונטמפלטיבי )הגותי.( כל
הרעיון הנרטיבי נעלם. יש השפעה סגנונית רבה בניהם מבחינת האור וצל. אין פה דרמה, יש משהו לירי.
ברטולומיאו מנפרדי– דוד בעל גוף של קדוש המביע חרטה )חצי גוף עירום.( יש גם שימוש ברקע אפלולי.
ארטמיסיה ג'נטילסקי הושפעה ממנו במשחקי האור וצל, נושאים, קומפוזיציה, רקע מאוד כהה וגם הרצון לתאר
את הדברים בצורה מאוד כואבת- יהודית הרבה יותר אלימה כלפי הוליפרנס.
גואצ'ינו משחק עם האור וצל שיוצר תנועה. הבזקי האור חדים. גם אצל גואצ'ינו יש אצבעות מטונפות בתוך ישו.
גרטי ואן הוטהורסט הושפע מקרווג'יו מבחינת אפקט התאורה הדרמטית וחזר להולנד לאוטרכט. הקומפוזיציות
של אור הנר היוצר הבזקים מגיע להולנד!
זובראן- המדיטציה של סנט פרנסיס עם התאורה המעומעמת וקרן האור המוטלת על הדמות.
סימון וואה– קומפוזיציה, 3 דמויות חצי גוף, צועניות, דוד כקדוש מעונה. ברור כי ראה יצירות של קרווג'יו היות
ויוצר דמויות מאוד דומות.
ג'ורג' דה לה טור– יוצר נושאים דומים כמו 'רמאי עם אס יהלום,' 'מגלת העתידות' כאשר שאר החבורה גונבת את
כספו, קומפוזיצית או הנר ב'ישו בבית המלאכה של הנגר' וכמובן ביצירה היפייפיה 'מגדלנה של אור לילה.'