אמנות הינדית

להשוואה אנו נראה מונומנטים מרכזיים של הינדו ואיסלאם- בתרבות ההינדית, באותה תקופה שדיברנו עליה, אין

לנו ביטוי אומנותי שלה (לפני המאה ה.)1- האמנות ההינדית מתגבשת במאה ה.1-9-1/-

 

כמה קוים גסים וכליים של בניה הינדית:

 

  • הצורה הבסיסית האדריכלית-  האדריכלות  מתארגנת סביב הריבוע  כצורה הרשמית. זו גישה סמלית  כי

בבודהיזם העיגול היתה הצורה המרכזית. בתוך הבניין יש חדר ריבועי קטן אשר שם שוכן האל. הבניין פונה החוצה אל הצופה. כך שגם מרחוק רואים המון עבודה פיסולית סביב הבניין. הפנים לא פונה אל

הצופה, כאם החוץ- הצד שמתקשר עם הצופה.

  • תוכנית קרקע- אל החדר המרכזי מצטרף מגדל שמבחוץ נראה כמו הר, אלמנט טבעי.
  • החלוקה לרגיסטרים- גם בצורה אופקית וגם אנכית. זה מזכיר את הצורה של הטבע, אמורפי ועגלגל. אך

בתוכנית הקרקע רואים שמדובר בצורה ריבועית.

 

הדוגמא היא מקדש באוריסה בצפון מזרח- מקדש רג'רני מהמאה ה1/- (שיא הפריחה של המסורת.) גם המקדש

בצ'יפטרה גוטה הוא בצפון ויש הבדל בינם לבין הדרום. מה שמאפיין אותם זה הפיסול העשיר- רגיסטרים, רגיסטרים סביב הבניין. מבחינה סגנונית אנו רואים בהחלט את ההדים של אותו סגנון שהתחיל להתבסס במטורה

עוד שנים קודם לכן ובא לידי ביטוי בעושר הפיגורטיבי. הפיסול עשיר ומגוון. אנו רואים דוגמאות לדמויות נשיות,

גם בנשים וגם בגוף שהלך והתייצב עוד מתקופה מאוחרת יותר.

 

ממלפורם- מקדש זה מייצג את הטיפוס הדרומי. המגדל בא בצורת פירמידה ולא בצורה אמורפית שמזכירה את

ההר. האיזור שבו הטיפוס הזה קיים הוא החוף המזרחי- דרומי. יש מסחר ותחבורה ערנית באיזור זה.

 

הריקוד- יש לו משמעויות דתיות. הבריה עצמה מתפרשת כריקוד ובכלל זה מאוד דומיננטי.

 

האיסלאם

 

מפגשים ראשונים בין הודו לאסלאם יש כבר במאה ה9-1- (כיבושים איסלאמים שמגיעים להודו.) הם לא מצליחים לבסס שלטון וזה לוקח עוד כמה מאות שנים. בתחילת המאה ה1/- האיזור נכבש ע"י המוסלמים. נוצר ממשל של סולטנט בדלהי. לפעמים הם לוקחים בניין, משאירים אותו כמו שהוא ומשנים את הפונקציה שלו. יש אופציה שניה

של גילוח של מה שהיה קיים לפניהם ולבנות בסגנון שלהם. המוסלמים בונים בסגנון שמוכר להם.

 

הפעילות המאסיבית של בניה בולטת. במאה ה11- השלטון מתחלף אך ממשיך להיות מוסלמי.

 

המוסלמים מגיעים ובונים מהר- מסגד בדלהי שהוא סוג של שילוב של תלאים. הוא נועד להפגין נוכחות פוליטית. השפה הדומיננטית היא של האמנות המוסלמית שכבר פגשנו. פה ושם יש אלמנטים מקומיים. השילוב של האבן הוא

מאוד בולט.

 

/1

 

 

 

  • יש אבנים בצבעים שונים (צהוב, אדום, לבן.) הצבעים מנוצלים כאלמנט דקורטיבי. אנו רואים אלנמט

חוזר של קוים אופקיים ואנכיים שמזכירים במעט את הבניה ההודית.

  • יש התייחסות לקישוט שרואים מקרוב, אך הפיסול הוא עפ"י סטנדרטים מוסלמים- אנטרופומורפים. אין

דמיות.

  • יש אלמנטים טיפוסיים איסלאמיים- אהדה לקשתות מסולסלות (ראינו בספרד וצפון אפריקה,)
  • שימוש בקליגרפיה.

 

כשראינו את המוסלמים כובשים את צפון אפריקה הם אפשרו לעמי הספר להמשיך לעסוק  בתרבות  שלהם אך שילמו מיסים גבוהים יותר. התושבים האלה נקראו "דימהי-" הדת מותרת והתשלום מיסים גבוה יותר. החוק לא אמור לחול על  דתות שבטיות. אך אם הגעתם  להודו  מחליטים המוסלמים  להציע  להינדים את אותו  סטאטוס של

"דימהי" תחת הכיבוש האיסלאמי. כך התרבות ההינדית יכולה להמשיך להתפתחת תחת השלטון המוסלמי.

 

בסוף המאה ה1/- תחילת 11 יש בניה מהירה ונפוצה. זו בניה פוליטית בניינים אדמינסטרטיבים3 קברים. זה סגנון אדריכלי מיליטנטי- הכוונה לסגנון מאוד חמור, סביבי, לא מקושט, בניינים כבדים (קצת מזכירים מבצר.) יש

תחושה של בניין צבאי עם אלמנט דתי. התחושה היא של מנגננה, כנראה בגלל שהשלטון הוא לא ברור דמוגרפי.

 

 

שנה

הסולטנים  בונים  להם  ולמשפחותיהם  את  המוזוליאומים  המאסיביים  הללו.  זה  מאפיין  את  ה11/-0//-

הראשונות של הסולטנת. כשהיא נגמרה, מתחילה תקופה שנקראת "מוגלית" עד הגיעם של הבריטים.

 

 

מוגלית- מדובר בשלטון שבא מבחוץ והוא ממוצא מונגולי. במאה ה1/- המונגולים כובשים את רוב אסיה (חוץ מהודו.) הם מגיעים כמעט עד פולין! הם מחלקים את האמפריה ל1- אמפריות שמתפרקות במאה ה.11- אך

מונגולים נשארים במרכז אסיה וכך הם פולשים להודו במאה ה.11-11

 

המונגולים מנהלים דיאלוג הדוק עם איראן ופרס של ימה"ב. כך שגם שם יש שלטון מונגולים שהתאסלמו

ומתפתחת שם תרבות פורחת. עם המורשת הזו התרבות ה"מוגלית" מכתבת.

 

  • כיבוש מונגולי בהודו- דיאלוג עם שלטון פרסי

 

התרבות המוגלית לא מרגישה צורך להפגין את הכיבוש ויותר מזכירה את האיסלאם בפרס- תרבות מעודנת

ועשירה. אנו רואים דוגמאות אחרות לגמרי מתחילת הסולטנת.

 

כמה דוגמאות:

 

  • הרפרטואר הצורני מזכיר את האיסלאם- קשתות רבות. המוזולאום של הומיום מכיל שילוב של סוגי אבן

בצבעים שונים.

  • יש בעיקר בניה אדמינסטרטיבית- הבניה קלילה ופחות כבדה מבחינת המסר הפוליטי.
  • מהל הוא מבנה קבר גדול ומפואר ביותר

 

החוקרים תוהים לגבי איך הדבר הזה נעשה ויש רשימה של אדריכלים ופסלים

-11/1

  • טאג' מהל

 

שמוצאים כאן כיוצרים, חלק מטורקיה וחלק מאיטליה. מה שיש זה שימוש בשיש- שהוא חדש בתקופה זו מה שמוספיף לבניין יוקרה רבה. מבחינה צורנית הוא מזכיר את שאר הבניינים. הוא משלב הרבה מסורות וטכניקות. יש שילוב של אבנים בצבעים שונות רק ביותר קטן (אינגרי- שיבוץ של אבנים קטנות בתוך

האבנים גדולות.)

 

במאה ה11- זו תקופה כמו ימה"ב המוקדמים עם הודו והמסחר- יש פה חילופי תרבות בין מזרח ומערב מאוד

ערניים. זה על ציר עם ונציה והאמפריה האות'מנית בטורקיה עד האמפריה המוגלית בהודו.

 

פחות מכירים שגם במערב בתקופה זו יש הדים למפגש עם האות'מנים, ההודים והמוגלים.

 

צור קשר - לכל שאלה מוזמן להשאיר פרטים

הומרוס– איליאדה ואודיסאה

הרבה מאוד תכנים, משמעויות, אטריבוטים, יחסי כוחות בין אלים לבני אדם ובני אדם לבין עצמם לומדים ממקורות יותר מאוחרים להומרוס. בדגש מרכזי על כותבי המחזות

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

פרסאוס ואטלס (אוביודיוס, מטמורפוזות:) לפרסאוס יש רצון לנוח בצילו אל אטלס, אך אטלס נזכר בנבואה של אלת החוכמה שמישהו ינסה לגנוב את עץ הזית. פרסאוס

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

יש דימיון בין דמותו של פרסאוס להרקלס בצורת ההצגה האמנותית: עם השיער השופע כנחשים ופנים של אפולו. אם אנו מסתכלים על הגיבור כמנהיג ונביא אנו

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

 בתחריט של חטיפת דיאנירה (אישתו השניה של הרקלס) מופיעים מרכיבים שמרמזים על מותו והפכיתו לאל. כאשר הרקלס פגע עם החץ בנסוס, הקנטאור הציע לדיאנירה לטבול

קר עוד