דרום אפריקה: מאפרטהייד לדמוקרטיה – הגעתם של הבריטים מציאת הזהב והיהלומים

 

 

 

בלונדון יש לחץ גדול על הבריטים לא להמשיך במלחמה מול הרפובליקות הבוריות העצמאיות החדשות כי זה שואב הרבה משאבים וזה כבר קשה למדינה. עד שמוצאים באזור זהב ויהלומים

)עד אז היו בדרום אפריקה משאבים כמו אורניום וכד.(..'

 

תעשיית הסוכר שואבת הרבה מאוד כוח עבודה, הבריטים לא מצליחים להוציא מהאוכלוסייה השחורה מספיק כוח עבודה כפי שהם צריכים. לכן, הבריטים מייבאים ידיים עובדות מהודו

 

הודים שעובדים בחוות הגידול של

150,000

הבריטים מביאים לדרום אפריקה

1860-1911מ

 

הסוכר. אלו שמגיעים, מגיעים עם חוזה לעשר שנות  עבודה לאחריו הם יכולים לחזור להודו או

להישאר. 75% מההודים מחליטים להישאר בנטל.

 

הגבולות של האזור הם לא מאוד לא ברורים. אין מעברי גבול בין הרפובליקות הבוריות

העצמאיות. אין גבולות מוסכמים על ידי כל החיים באזור.

 

מהרגע הראשון בו מגלים את היהלומים בקימברלי (1869) מתחיל ארגון של העבודה, ההשקעה וניצול המשאבים שיפיקו הכי הרבה תועלת. על מנת להפיק הכי הרבה תועלת מנסים גם להפיק

הכי הרבה תועלת מהעובדים השחורים עצמם. היהלומים נמצאים בסמוך לחוות של שני בורים.

באותה תקופה האמינו שיהלומים מוצאים על פני השטח וקרוב לנהרות ולא מתחת לפני השטח. כשנמצאו היהלומים הראשונים אנשים התחילו לחפש  בנהרות הקרובים. השמועות על מציאת

היהלומים החלו להתפשט ואנשים החלו להגיע בהמוניהם לאזור סיירה נבלה ולחפש יהלומים. הגיעו כ5000 אנשים שהקימו מחנות קטנים לאורך הנהר והתחילו לחפש יהלומים. כל האנשים שהגיעו תפסו לעצמם חלקות של פחות משני מטר רבוע כל חלקה. בהתחלה (1869-1870) הטכנולוגיה הייתה פשוטה; כף ודלי ושטיפה בעזרת מי הנהר. הבורים שמגיעים מעדיפים שאנשי המשפחה שלהם יעשו את הסינון אבל בפעולת הסחיבה הם נותנים גם לשחורים לעבוד. החופרים התארגנו ביניהם וקבעו חוקים כמו איסור החזקת שתי חלקות או החזקת חלקה ללא עבודה למשך יותר משלושה ימים. אסור להעסיק יותר מחמישה שחורים. באותה תקופה, גם שחורים היו יכולים להיות בעלי חלקות. לאחר כשנה שנתיים לא מצאו עוד יהלומים באזור הנהר. לפחות מחצית מהאנשים עזבו. חלקם החלו לנוע לכיוון החוות הראשונות בהן מצאו יהלומים. אלפי

אנשים פורצים לתוך החוות הללו ודורשים חלוקה של כל האזור לחלקות קטנות. מהרגע הזה, לשחורים כבר אסור להיות בעלי חלקות. ב1871 יש באזור 50,000 אנשים שחופרים. יש ממש "דהירה  לקימברלי."  הבריטים  משתלטים  על קימברלי על מנת לנסות לתווך בין כל הגורמים

 

7

 

 

המגיעים לאזור – בפועל השליטה היא של בעלי ההון. האזור מתחלק ל4000 חלקות שכל חלקה היא 3 מטר מרובע. לכל חופר לא יכולות להיות יותר משתי חלקות. אם בן אדם לא עובד יותר משמונה ימים הוא מאבד את החלקה. אין מגבלה על כוח שחור שניתן להעסיק. באזור הזה אין מים. המים נמצאים במרחק קילומטרים מה שמכביד על היכולת של החופרים לשטוף את מה שחפרו. מחיר החלקות עולה יותר ויותר )חברה מלונדון קנתה את השטח ולה משלמים.( הגילוי

הגדול הוא שככל שחופרים יותר עמוק מגלים יותר יהלומים.

מרוב הצפיפות של החלקות הצמודות זו לזו כבר בקושי היה מקום מעבר ללכת. ניסו לעשות מעברים צרים בין החלקות או אפילו לבנות גשרים למעבר מעל החלקות. בתקופה הזו התיעוש לא היה ברמה גבוהה לכן המכונות ששימשו לחפירה היו פשוטות מאוד. היה גלגל שאנשים סובבו על מנת להרים את הדלאים או סולמות פשוטים. החלה מתיחה של חבלים מחלקה לחלקה על מנת למשוך את הדלאים. כל האזור היה מאוד מבולגן. כאוס מוחלט של חפירות, חבלים וניסיון

לשמור על גבולות בין החלקות.

לא משנה כמה חפרו עמוק, מצאו עוד ועוד יהלומים והשוק היה מוצף. מחיר היהלומים החל לרדת כי היה היצע גדול אבל הביקוש לא היה גדול עד כדי כך. ב1873 רק 10% מבעלי החלקות הצליחו להרוויח מהיהלומים. הרבה מהחופרים עוזבים אבל עדיין הרצון לחפור קיים כי אנשים מבינים שהם יהיו שווים הרבה מאוד כסף. השאלה היא רק איך להגיע לשווקים חדשים שכן מעוניינים. ב1875 בעלי הון מתחילים לקנות את החלקות מאלו שמוכרים כיוון שלא הרוויחו ובעלי ההון מאחדים את החלקות. החלקות הופכות להיות 4-5 יחידות בודדות גדולות של חפירה ששייכות כל אחת מהן לבעל הון אחר. משפחות שנותרה להם חלקה במרכז השטח נותרו ללא ברירה אלא למכור אותה לבעלי ההון כי הם נותרו בודדים במרכז השטח ואין להם אפילו גישה

לחפור ובטח שלא יהוו תחרות בשוק אל מול בעלי ההון.

בסופו של דבר מגיע סיסל רודס מבריטניה שמבין שעל מנת להצליח יש צורך בחפירה מתועשת ולא עם דלאים וכפות. בנוסף, יש צורך להשתלט על כוח העבודה על מנת לדאוג לכך שהם לא

יקבעו את תנאי העסקה שלהם. הוא מקים את חברת "בירדס" שחופרת שם כמה שיותר לעומק. סיסל רודס הופך להיות אחד האנשים המשמעותיים ביותר בדרום אפריקה באותה תקופה. יש האומרים עליו כי הוא הקולוניאליסט הטיפוסי. הוא מאמין בקולוניאליזם וביכולת של הבריטים להשפיע על האוכלוסייה ועל העולם ")אילו יכולנו, היינו מגיעים גם לכוכבים.(.." עם הזמן, הוא בעצמו משתלט על שני אזורים )זמביה וזימבבואה של היום( ומעביר אותם לשליטה בריטית. הוא זה שחולם ומיישם את התכניות שמשתלטות על כח העבודה על בסיס צבע עור. הוא אחד הדמויות

השנויות במחלוקת בהיסטוריה של דרום אפריקה.