דרום אפריקה: מאפרטהייד לדמוקרטיה – הגעתם של הבריטים מציאת הזהב והיהלומים

בהתחלה (1870-1875) כח העבודה השחור היה וולונטרי. הם הגיעו לאזור בשביל לעבוד ולהרוויח

כסף. לאוכלוסייה השחורה יש כל מיני אופציות ללכת לעבוד אצל לבנים. בסופו של דבר, השחורים שהולכים לעבוד אצל הלבנים מתקשים לחזור למקום ממנו הם באו. הם מתקשים לחזור לבקר, הם מתרגלים לכסף ולבגדים השונים. למשל עם הכסף שהרוויחו במכרות הרבה שחורים הלכו לקנות נשק ובגדים. בהתחלה הייתה תחרות על כוח עבודה שחור. בעלי החלקות רצו להעסיק כמה שיותר שחורים והם היו יכולים להעלות את מחירם. השחורים הצליחו להרוויח יותר ויותר כי הם היו מבוקשים. השחורים היו חופשיים לצאת לעיתים לחופשה )למשל בזמן הקציר – ללכת לקצור ולחזור.( המצב הקשה על בעלי ההון כיוון שכוח העבודה השחור העלה את מחירו והיה חופשי ללכת ולבוא מתי שרצה. לשחורים היו עוד אופציות לעבודה כחקלאים ולמכור תוצרת חקלאית ובקר. לכן אדם שחור שהייתה לו אופציה אחרת, לא הלך לעבוד במכרות. מי שכן הלך היו אנשים רחוקים והם ניהלו משא ומתן על מחירם. השחורים נמצאים עם ידם על העליונה

ונהנים מעושר ורווח שקובע את חוקי המשחק.

כשסיסל רודס נכנס לסיפור הוא משנה הכל ומיישם תכנית חדשה. הוא מבטל את החופש של העובדים במכרות. יש חוזה אותו העובדים לא יכולים לשנות או לנהל משא ומתן. החוזה "נועל"

 

הרעיון בא מהמהנדס ההולנדי שמחליט לבנות מחנות

אותם לעבודה במכרות.

)תרתי משמע(

 

עובדים ולסגור את כח העבודה במחנות כשלושה –שישה חודשים ואז לקבוע את השכר עבור השחורים. כך נוצרים מחנות העבודה של המכרות. התנאים במחנות היו נוראים, פורצות מחלות

 

 

ולעובדים אסור לצאת מחוץ למחנה. הם ישנים על מיטות ברזל ועץ. יש חיפושים בערום בסוף כל יום עבודה על מנת לוודא שעובד לא גנב יהלומים. החלטה נוספת היא שכוח העבודה השחור לא יכול להתקדם בעבודה. רק הלבנים יכולים להיות סדרני עבודה בתוך המכרות והשחורים רק עובדים בעבודת כפיים. בשלב הזה, שחורים שהייתה להם אופציה לא להיכנס לתחום המכרות לא

נכנסו לעבוד בתחום. אנשים לא רצו לעבוד בתחום הזה יותר.

 

ב1886 נמצא הזהב הראשון בויטווטרסלנד ושם ישר מוקמים מחנות העבודה לשחורים. נמצאים שם 40 מייל של זהב וכמו היהלומים מגלים שיש זהב שלא נגמר לתוך האדמה. אין לבורים של הרפובליקה של טרנסוולד דרך למנוע את ההשתלטות של "דה בירדס" על האזור. הבורים מנסים לקבל מעט מיסים אבל הכוח השולט באזור הוא לחלוטין "דה בירדס" ובעלי ההון הנוספים. גם כאן נחתמים חוזי העבודה עם קבוצות השחורים שמגיעות מרחוק. התנאים הם תנאי עבודה

קשים בדיוק כמו במחנות העבודה של קימברלי.

 

לשחורים היו מספר אסטרטגיות להתמודד עם בעלי ההון שהופכים אותם לכוח עבודה נטו ולנסות לבטל את האנושיות שלהם. היה פער בין התכניות של השלטון הקולוניאלי למציאות בשטח. המחנות הללו לא מצליחים לבטל לחלוטין את כל האופציות של השחורים וגם לא את כל

האנושיות של השחורים שנמצאים במחנות. כשמחפשים מקורות היסטוריים נוספים, מגלים

מציאות מורכבת יותר של השחורים באותה תקופה. אי אפשר ללמוד את ההיסטוריה רק

מהארכיונים של "דה בירדס" על מנת לחלץ את התמונה המורכבת והשונה אנחנו צריכים לפנות לעוד מקומות. נכון שהיה דיכוי נורא נגד השחורים אבל אפשר גם לספר את הסיפור מהצד שלהם

ולראות דרכים קטנות להתנגדות בתוך כל הדיכוי הזה.

 

השחורים שהגיעו למחנות העבודה הגיעו עם ההיסטוריה, התרבות והמורשת שלהם. היכולת של הלבנים להשתלט על התרבות והאמונות של השחורים הייתה מעוטה. שיטת האמבות'ו חילקה את הזולו לקבוצות גיל. כך הם הגיעו לאזורי העבודה. ההתארגנות הזו הגיעה איתם לאזורי החפירות ועזרה להם להתארגן. הזולו הקימו מהאמבות'ו את האמהוואשה (AMAWASHA) ועבדו  בשטיפת  כביסה.  הם  שמו לראשם את הכובע ההודי הגדול. הם הקימו  מכבסות לצד

הנהרות, שרו את השירים שלהם.  צעדו לעיר, אספו כביסה וכיבסו בנהרות והחזירו לעיר. ההתארגנות הייתה מהירה וגרמה להם להיות כח עצמאי בכלכלה המקומית. בסופו של דבר הלבנים הרחיקו את הזולו כ20 ק"מ מחוץ לעיר והקימו מכבסות של סינים בתוך העיר. הבעיה הייתה שכביסה במכבסה עירונית כזו הייתה יותר יקרה מהשירות של הזולו. הדילמה של הלבנים

הייתה הרצון לכח עבודה זול מול חוסר הרצון שלהם שכח העבודה הזול הזה יהיה בקרבתם. בסופו של דבר הם דורשים להחזיר את האמהוושו לאזור אבל כשהעיר כבר מחולקת והם לא יכולים לגור זה לצד זה. כיוון שהעיר מחולקת המשאבים לא נגישים לאמהוושו והם לא מצליחים

להקים את הכח הזה מחדש.

לאמבות'ו היה אסור להינשא בשבטים. במחנות, החלו להיווצר קשרי נישואים בין גברים בכירים ומבוגרים יותר לגברים צעירים יותר. הצעיר קיבל חסות ושמירה ועבד בתמורה אצל המבוגר. כך החלו "נישואי מכרות." הם היו סוגרים לעצמם פינה במחנה עטופה בשמיכות והיה אפילו קיום של חצי יחסי מין. זו הייתה האופציה להתמודד עם הניסיון של בעלי ההון להפוך אותם רק לכוח

עבודה. אפשר לראות בנישואי המכרות התנגדות לבעלי ההון

צור קשר - לכל שאלה מוזמן להשאיר פרטים

חיי הלילה במושבה הגרמנית: מסע בין היסטוריה לקולינריה

המושבה הגרמנית, אחת מהאזורים המרתקים בחיפה, מציעה חוויות ייחודיות המשלבות היסטוריה עשירה עם חיי לילה מתחדשים. עם רחובות מרוצפים באבן, בתי קפה קטנים ומסעדות עם טעמים מגוונים, המקום הפך ליעד פופולרי עבור חובבי ההיסטוריה והקולינריה כאחד.

קר עוד

טעויות נפוצות באדריכלות בת קיימא בכפר דוד – כיצד להימנע מהן?

אחת מהטעויות הנפוצות ביותר באדריכלות בת קיימא בכפר דוד היא תכנון מבנים מבלי לקחת בחשבון את האקלים המקומי. אקלים ישראלי כולל חום קיץ קיצוני וגשמים מועטים בחורף, ולכן יש חשיבות רבה להתאמת הפרויקטים לצרכים הספציפיים של האזור. תכנון לקוי יכול להוביל לבזבוז אנרגיה, חום מיותר ולשימוש לא יעיל במשאבים.

קר עוד

יתרונות היזמות החברתית בגבעה הצרפתית: השפעה טכנולוגית על קהילות מקומיות

יזמות חברתית בגבעה הצרפתית מתמקדת בשיפור איכות החיים של הקהילות המקומיות באמצעות פתרונות חדשניים. יזמים מקומיים פועלים במגוון תחומים, כמו חינוך, בריאות, סביבה וקהילה, כדי להתמודד עם אתגרים חברתיים וכלכליים. השפעתם מתבטאת לא רק בשיפור המצב הכלכלי אלא גם בהגברת המודעות החברתית והקולקטיבית.

קר עוד

אירועי ספרות בעיר הבירה: חקר המגוון והעושר התרבותי

עיר הבירה מציעה מגוון רחב של אירועי ספרות, המתקיימים במקומות שונים ובפורמטים שונים. כנסים, פסטיבלים, הקרנות סרטים והופעות חיות של סופרים הם רק חלק מההיצע המגוון. האירועים הללו לא רק מושכים קהל רחב, אלא גם מספקים פלטפורמה לסופרים ולמובילי דעה לשתף את רעיונותיהם ויצירותיהם.

קר עוד

חמש גישות אקולוגיות לגילוי אומנות עכשווית ברחביה

רחביה, אחד מהשכונות ההיסטוריות והיוקרתיות של ירושלים, מתהדר באומנות עכשווית המושכת עיניים. הליכה ברחובות השכונה מאפשרת למבקרים לגלות יצירות אמנות מרהיבות המוצגות בחללים הפתוחים. יצירות אלו עשויות להיות ממוקמות בקירות בניינים, בחצרות פרטיות או אפילו בגינות ציבוריות. גישה זו מעודדת את הציבור להתקרב לאומנות ולהרגיש חלק מתהליך יצירתה.

קר עוד

מדריך מקיף להקמת גינות קהילתיות בגבעת שאול: הזדמנויות ואתגרים

גינות קהילתיות הן מרחבים ירוקים המנוהלים על ידי חברי קהילה, במטרה לעודד שיתוף פעולה, חינוך סביבתי ויצירת קשרים חברתיים. בגינות אלו ניתן לגדל ירקות, פירות וצמחים שונים, ולספק מקום מפגש לתושבים. בגבעת שאול, יוזמות כאלו זוכות לתמיכה רבה, כאשר תושבים מביעים עניין להקים ולתחזק גינות קהילתיות בשכונה.

קר עוד