נלסון מנדלה ודקלרק היה עסוקים במשא ומתן ודנו בעיקר בשינויים הפוליטיים. בצד השני של הפרוזדור התנהל המשא ומתן הכלכלי על ידי ת'אבו מבקי. המשא ומתן הפוליטי תפס את כל הכותרות אבל היום אנשים מבינים שהדיון החשוב לא היה שם אלא בחדר השני, בחדר בו דנו בפן הכלכלי, שם דנו על העתיד האמיתי שלהם. בדיעבד אומרים כי הלבנים בדרום אפריקה הבינו כי הם מוותרים על הכוח הפוליטי שלהם אבל לא היו מוכנים לוותר על הכוח הכלכלי שלהם. ה ANC למעשה ויתרו על התכנית הכלכלית שלהם במהלך המשא ומתן. הם כנראה חשבו שבאותם זמנים זה יהיה נכון לוותר. מאשימים את ת'אבו מבקי שהיה ניאו ליברליסט בעצמו. יש לזכור שבאותם
זמנים ברית המועצות התפרקה, כלומר ההשראה של הANC לשלטון כלכלי שמחלק את
המשאבים נכשל כישלון צורף. לא הייתה להם השראה לשלטון כזה שהצליח ומהצד השני הניאו-
רבים ראו בזה החמצה של הסיפור האמיתי.
ANC
פעילי
ליברליזם פרח בכל שאר העולם.
העבירו להם
המאבק האמיתי היה כלכלי והם הפסידו בו. הם הרגישו שלא באמת שוחררו, רק
את האזיקים מהצוואר לרגליים.
למרות שהANC קיבל את הכוח הפוליטי, הוא בקושי ויתר על דברים במצעו הפוליטי אבל אנשים שחורים רבים נשארו לעבוד ולגור בדיוק באותם מקומות. כלומר, הכוח הפוליטי של הANC למעשה לא שינה את מצבם כמעט בכלל, עד היום. מהרגע שהANC תופס את השלטון יש לו אג'נדה פוליטית של חלוקה מחדש. החלוקה מחדש צריכה להתרחש דרך רווחה. יש הרבה יותר
אנשים שמקבלים סיוע משלטונות הרווחה של המדינה, מקבלים קצבאות מביטוח לאומי.
הממשלה החדשה מנסה להמציא מחדש מעמד בורגני של שחורים )ניסיונות רציניים של מבקי.(
(black economic empower)
B.E.E
היה
1994
אחרי
מדיניות כלכלית חשובה של הANC
לאפשר לשחורים להיכנס לעמדות כוח בכלכלת דרום אפריקה. זה היה חלק מהפטריוטיזם החדש של תקופת פוסט האפרטהייד. היה ניסיון להכניס שחורים לכל מיני דירקטוריונים ולשותפות בעסקים בעזרת תמריצים מהממשלה. הייתה באמת עלייה משמעותית של מיליונרים שחורים חדשים. נוסדה שכבה של שחורים שמרוויחים הרבה יותר כסף. יותר מ250,000 שחורים בדרום אפריקה נכנסו לשכבה העליונה של הכלכלה במדינה. מבחינה מספרית זה אומר שהם מרוויחים כ$1000 בחודש. צריך לזכור שיש עוד 5 מיליון שחורים שהם מעמד ביניים שמרוויחים פחות )כ$140-1000 לחודש.( מצד אחד זה מצב שמעיד על שיפור משמעותי. מצד שני זה עדיין לא מספיק
על מנת לעבור לאזורים שהלבנים גרים בהם.
.(reconstruction development program)
היא מדיניות הRDP
אחרת של הANC
מדיניות
דרום אפריקה ירשה מדיניות גירעונית עצומה בשנות השמונים. היה פחד גדול בעת המעבר
לאפרטהייד שההון יברח מדרום אפריקה. זה היה בלתי אפשרי לנסות להקטין את הפערים
שנוצרו ב400 שנה בזמן כל כך קצר. התכנית הזו, הRDP ניסתה להביא אל העם צרכים בסיסיים
ביותר )בצורה בסיסית ביותר.( הממשלה התחילה להשקיע בפיתוח, בתשתיות, בחינוך, בבריאות. המדינה החלה לדאוג לתשתיות בשנות התשעים כששאר מדינות אפריקה דאגו לכך כבר בשנות
השישים. נבנו כמיליון בתים חדשים )אבל לא מעט אנשים גם איבדו את בתיהם באותה תקופה.( הגיעו מים לבתים של 1.3 מיליון איש ועד שנת 2000 הגיעו מים לכ5 מיליון איש. עד שנת 2000
1.75 מיליון איש קיבלו חשמל )מ14% מאוכלוסיית השחורים שיש להם חשמל לכ.(42% כ500
קליניקות בריאות חדשות נפתחו בדרום אפריקה שסיפקו שירותי בריאות לעוד כ5 מיליון איש. 8 מיליון ילדים קיבלו חיסונים. קרוב לרבע מיליון איש קיבלו מקומות תעסוקה )כבישים, תשתיות וכד.(' לצד כל זה, מספר האנשים שחיים מדולר ליום גדל ממיליון לשני מיליון. רק 5000 שחורים מרוויחים יותר מ$60,000 לשנה. אחד מתוך ארבעה שחורים עדיין גר בפחונים. קרוב ל30%
מהאוכלוסייה חייה עם .HIV אחוזי הפשיעה צמחו בצורה משמעותית.
