הודו בתקופה שמקבילה לימה"ב

הספירלות בקצה של התבליטים מאוד עשירים. הם מאמינים שהרעיון הגיע ממגילות שהכילו תמונות.

 

  • תבליטים שנובעים ממדיום קטן יותר
  • ספירלות ששאבו השראה ממגילות שהכילו תמונות

 

מספרים על המסע של בודהה וההארה שלו. אחד המאפיינים של תקופה זו היא חוסר בתיאור פיזי של בודהה. בדוגמא רואים תביעות רגל (שני מלבנים) שהם הסממנן "בודהה היה פה."! אנו רואים כס ריק- כיסא הכבוש הוא כיסא ריק. הוא סמל למלכות ואלוהות- מי שיושב עליו ראוי ליחס מיוחד. ריק אומר שאין יצוג של האל. זה נובע מהבעייתיות של איך מתארים את אלוהים. בודהה מתחיל להתפס בתקופה זו כדמות גואלת. הוא דמות בעייתית

בהצגתה כדמות אנושית לחלוטין.

 

אנו מדברים על תרבות פלורליסטית וסובלנית- המסורת מדווחת שלא רק ההינדים אלא גם האלים ההינדים

מאמצים ומקבלים את תורתו של בודהה. בדוגמא אנו רואים את קהילת האלים המקבלת את תורתו של בודהה.

 

אנו רואים דמויות שנקראות "יקשי3 יקשה" מדובר באלים הינדים שמאומצים לאיקונוגרפיה הבודהיסטית. אז או

שמדובר על אלים הינדים שמאמצים את תורתו של בודהה או שהם סתם מאומצים בצורת הצגה של אלים.

 

בתקופה שמקבילה לרומית המאוחרת 3 הנצרות הקדומה- בפרק שאחרי הסטופות (בין המאה ה1- ל)1- קורים שני

דברים

 

.1   בדרום3 במרכז מתגבש סגנון שנקרא "מטורה." בתקופה הזו מתייצב סגנון קונבנציונאלי של אמנות   הודית  ואנו עדים  לה לכל אורך התקופה המאוחרת יותר. זה  סגנון  דמויות של אידאל יופי גברי ונשי שמתבסס כאן. אישה- שדיים גדולות ומותניים מפותחות. לא בהכרח מדובר בסמלי פוריות אלא אדיאל יופי.  הדברים  מתקבעים  כמוסכמות  סגנוניות  שכוללות את מבנה הגוף. הפנים לובשות צורה טיפוסית וחוזרת על עצה והרבה מאוד קישוטיות בשיער ובתכשיטים ובביגוד. יש נושאים חילוניים ודתיים, סצנות

חצר.. הם מאוד עשירים מבחינה איקונוגרפית.

פסלי בודהה הראשוניים- שינוי דרסטי להתלבטות בין המופשטות לאנטרומורפיות של בודהה. מהמאה ה-

/-1 האיקונוגרפיה סביב בודהה הולכת ומתפתחת ויש קטלוג שלם של אלמנטים איקונוגרפיים מסודרים.

יש בודהה ב1- מצבים שמסמלים מצבים שונים "יש בודהה יושב, בודהה עומד".. תמיד יש הילה,

תסרוקת וצורת האוזניים היא קונבנציונאלית וקשורה למעמד החברתי אליו נולד, תנוחות היד מוסכמות. .0 בצפון- מבחינה תרבותית זה מקביל. כעיקרה גם התרבות בצפון היא בודהיסטית. אנו ליד הגבול שמסתכל מערבה. ראינו שכמה שנים קודם היה לנו שם את אלכסנדר- מגע עם התרבות ההלניסטית. המסחר מאוד

פורח ומגיע בעיקר מפרס, צפון אפריקה.. הפינה הזו עם חשיפה לתרבויות נוספות כמו מוסלמים ויהודים. נוצרות קהילות סוחרים יהודיים. האיזור מאוד פתוח ומאפשר מגע תרבותי. בסיטואציה הזו אנו פוגשים

 

 

 

בצפון הודו באיזור שנקרא גנדהרה סגנון הודי שיש בו הדים של אירופה. אנו רואים מונומנט של "הנשר

בעל שני הראשים." מדובר ביסודות של סטופה (שהיא חסרה פה.) אנו מתיחסים לעיטור- כרכובים, העמודים, כותרות, גמלונים, פיתוחים במשקופים, קשתות- אנו רואים פה רפרטואר מערבי דיי ישיר של

עיטור אדריכלי.  זה  ממש  מהדהד  את  התרבות  הרומית,  אם  כי  יש  התעלמות  מוחלטת מהאלמנטים

האדריכליים. האלמנטים התקבלו כקישוטיים בלבד! ולא לשימוש האמיתי שלהם.. כנראה הגיעו חפצי

אמנות קטנים עם הסוחרים והכובשים וכך קיבלו השראה מהתרבות המערבית.

  • אנו רואים  תבלית סטוקו  שמזכירה  לנו בקומפוזיציה  את  הסגנון  הרומי-  יש  שיח ויזואלי עם  התרבות

ההלניסטית.

  • פסל שמזכיר מאוד את התרבות הרומית המאוחרת..
  • בודהה- יותר ה"איך" מאשר ה"מה" שמזכיר את התרבות הרומי- הקפלים סביב הגוף..

 

צור קשר - לכל שאלה מוזמן להשאיר פרטים

הומרוס– איליאדה ואודיסאה

הרבה מאוד תכנים, משמעויות, אטריבוטים, יחסי כוחות בין אלים לבני אדם ובני אדם לבין עצמם לומדים ממקורות יותר מאוחרים להומרוס. בדגש מרכזי על כותבי המחזות

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

פרסאוס ואטלס (אוביודיוס, מטמורפוזות:) לפרסאוס יש רצון לנוח בצילו אל אטלס, אך אטלס נזכר בנבואה של אלת החוכמה שמישהו ינסה לגנוב את עץ הזית. פרסאוס

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

יש דימיון בין דמותו של פרסאוס להרקלס בצורת ההצגה האמנותית: עם השיער השופע כנחשים ופנים של אפולו. אם אנו מסתכלים על הגיבור כמנהיג ונביא אנו

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

 בתחריט של חטיפת דיאנירה (אישתו השניה של הרקלס) מופיעים מרכיבים שמרמזים על מותו והפכיתו לאל. כאשר הרקלס פגע עם החץ בנסוס, הקנטאור הציע לדיאנירה לטבול

קר עוד