הרקלס, אפולו והטריפוד

 בתחריט של חטיפת דיאנירה (אישתו השניה של הרקלס) מופיעים מרכיבים שמרמזים על מותו והפכיתו לאל. כאשר הרקלס פגע עם החץ בנסוס, הקנטאור הציע לדיאנירה לטבול את הגלימה שלה בדמו, שמורעל

כרגע בגלל החץ שטבול בדם ההידרה. הקנטאור אומר לה שהרעל ימנע מהרקלס לאהוב נשים אחרות. הרקלס מתאהב בנערה אחרת בשם היולה, אביה מסרב לקשר והרקלס ומתעצבן על האב. הוא פוגש את

האח של היולה והורג אותו, כנראה ע"י הפלתו מצוק. השיגעון של הרקלס היה נקודת המוצא של

המשימות שלו. האורקל של אפולו בדלפי לא עונה להרקלס והוא מחליט ליצור אורקל משלו. גניבת הטריפוד ששייך לאפולו היא גניבת הפולחן מאפולו. יש אטריבוטים של אלים אחרים בסצינה כמו הצבי של ארטמיס- אלת הציד שבמהותה היא זועמת וגם מסתורית ושומרת על סודיות הפולחן שלה במעבה היער. לאחר שהרקלס

מבין שלא יוכל להקים פולחן משלו הוא מחזיר את הטריפוד והוא נשלך לעבוד את אומפלה מלכת לידיה.  המיתוס מספר כי הרקלס לא הפסיק לאהוב את היולה וכנראה גם הרג את אביה. דיאנירה מבינה שהוא אוהב מישהי אחרת והיא שולחת לו את הגלימה שלה. הרקלס מרגיש נכון ליצור פולחן (לזאוס והרה) כי אהבתו להיולה עשויה להתממש. הוא מתעטף בגלימה, האש ממיסה את הדם הקרוש עליה שמטפטף על

הרקלס והורג אותו. כשדיאנירה שומעת זאת היא מתאבדת והרקלס עולה לאולימפוס כאל.

הסיפור הזה מופיע באובידיוס, מטמורפוזות.

סיפורים נוספים בנוגע להרקלס:

–     להרקלס נולד בן  טלפוס  שינק מצבי. יש זיקה לפולחן מסתורי וזיקה לזאוס- שמסביר שצריך

לקבל את הרקלס כאל, ולכן לבנו יש זיקה ליניקה של זאוס מהעז.

– הרקלס והסרקופס שתפקידם הוא להיות גנבים (תאומים מוזרים.) לאחר שהם מנסים לגנוב להרקלס את הנשק שלו הוא תולה אותם על מוט. אמא של התאומים מזהירה אותם מפני האדם

עם התחת השחור (עור האריה לא מכסה הכל והוא התלכלך בטוסיק.) בסוף הוא שחרר אותם.

באמנות הנוצרית ראו בדמותו של הרקלס כאחת מהמעלות הטובות, כאלגוריה לאומץ.

למרות שהרקלס הפך לאל הוא לא הפך לאחד מ12- האלים האולימפיים.

 

גיבורים

 

פרסאוס (אובידיוס, מטמורפוזות:) אימו, דנאה Dana היא אחת האהבות של זאוס. הוא מגיע אליה בצורת גשם זהב. לאחר שזאוס שומע שהנבואה אומרת שבנו עלול לפגוע בו הוא כולא את דנאה במגדל. בתחילת הסיפור אובידיוס נוטע סימנים

לסיום.

אטריבוטים:

 חרב מיוחדת בעזרתה כרת את ראשה של מדוזה

   כובע מחודד

 בהמשך גם סנדלים מכונפות שבעזרתם הוא מגיע למדוזה.

מדוזה היתה אחת הגורגונות שנכנסות לקטגורית הצאצאים של גאיה, ויותר ספציפי הן כוחות פרה- מורדיאליים. כך אנו מדגישים כי הגיבור נלחם בכוח ראשוני של הבריאה. זה פרט חשוב בהתהוות של

הגיבור. נמשיך עם פרטים מסוף הסיפור שאובידיוס מספר: הדם של מדוזה חדר לתוך האדמה (גאיה) ומשם יצאו

הנחשים. לנחשים יש קשר לפולחנים של סוד, מפני שהנחש יודע את סודות השאול.

 

 

 

פרסאוס בעל יכולת רחיפה והתבוננות בעולם וביקום, כנראה מתוך ציפייה לפתור את צרות היקום (כמו סופרמן.)! הגיבור נחוש וצודק, הוא לא חושש להפעיל כוח והוא תמיד מוכן לתנועה ועסוק (עובר ממקום

למקום.) אנו מוצאים אותו כמעט תמיד עושה משהו.

צור קשר - לכל שאלה מוזמן להשאיר פרטים

הומרוס– איליאדה ואודיסאה

הרבה מאוד תכנים, משמעויות, אטריבוטים, יחסי כוחות בין אלים לבני אדם ובני אדם לבין עצמם לומדים ממקורות יותר מאוחרים להומרוס. בדגש מרכזי על כותבי המחזות

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

פרסאוס ואטלס (אוביודיוס, מטמורפוזות:) לפרסאוס יש רצון לנוח בצילו אל אטלס, אך אטלס נזכר בנבואה של אלת החוכמה שמישהו ינסה לגנוב את עץ הזית. פרסאוס

קר עוד

הרקלס, אפולו והטריפוד

יש דימיון בין דמותו של פרסאוס להרקלס בצורת ההצגה האמנותית: עם השיער השופע כנחשים ופנים של אפולו. אם אנו מסתכלים על הגיבור כמנהיג ונביא אנו

קר עוד