תחילת שלטון האפרטהייד ותחילת ההתנגדות השחורה הפוליטית חלק ב'

הדור הראשון של האליטה השחורה שעובר מערביזציה הוא דור דיי שמרני. ככל הנראה מתוך הזדהות אמיתית עם הרעיונות שלימדו אותם. הסטטוס שלהם בתור אליטה מגיע מהלבנים. הם מאמינים שצריך להביא את האור לאוכלוסיות השחורות. בתקופה של מלחמת הבורים האליטה השחורה הייתה בעד הלבנים כי האמינו שמעמדם ישתפר אחרי ניצחון הלבנים. האכזבה מכך שהשחרור לא הגיע אחרי ניצחון הלבנים במלחמה, גרם בסופו של דבר לשחורים להתאחד. כלומר

כשהלבנים התאחדו ביניהם ויצרו את מדינת דרום אפריקה, גם השחורים החלו להתאגד ביניהם. בהתחלה בצורה תרבותית של מועדוני קלפים, מועדוני ספורט וכד.' זה הופך להיות בסיס

להתארגנויות נוספות שיגיעו בהמשך. הלבנים לא אוהבים את ההתארגנות התרבותית השחורה. לאחר מכן מגיעה עיתונות שחורה עצמאית. יש מעט מאוד יודעי קרוא וכתוב שחורים אבל יש הקראות של עיתונים סביב המדורה בסופי שבוע. זה גורם למודעות סביבתית גדולה של השחורים

למה שקורה סביבם ועוזר להתאגדות.

השחורים נוסעים ללמוד בארה"ב ובאנגליה, אחד המנהיגים הבולטים השחורים שלמדו בארה"ב היה ג'ון דאב שהיה ממקימי ה.ANC הוא היה מהאליטה השחורה של תחילת המאה העשרים שלא האמין במחאות המוניות נגד הסגרגציה )גם בארה"ב( אלא האמין בפשרות ובשינוי הדרגתי תוך כדי שיתופי פעולה ")המתפשרים הגדולים.(" הם האמינו בעצמם שרוב הגזע שלהם עדיין לא מוכן לשינוי הגדול, שעוד צריך להוביל אותם מהלך להתמערבות ולהתקדמות. לANC בראשיתו

היו יעדים צנועים, התארגנות שלא מזעזעת את המערכת, התנגדות בבתי משפט ובתי מחוקקים.

רוב האוכלוסייה השחורה בתחילת המאה העשרים הייתה עדיין כפרית ורחוקה.

באזורים הכפריים היו גם ניסיונות להתנגד בדרכים שונות. בשנות העשרים באזורים הכפריים

רווחה  התאוריה של ג'יימס סקוט על "הנשק של החלשים –  THE OF WEAPONS THE

."WEAK התנגדויות בחיי היומיום. אדם ששובר את הטרקטור שלו על מנת לא לעבוד. אישה שיורקת במרק של המעבידה שלה. ההתנגדויות בכפר בשלב הזה התבטאו בפעילות יומיומית

שאנשים עשו בכל יום ובכל שעה על מנת להתנגד לשלטון הדכאני.

בערים יש שתי תנועות משמעותיות הראשונה ICU התאגדות של פועלים באיגודים מקצועיים. מאמינים ששחורים צריכים לחזור לאפריקה. התארגנות של מעמד הפועלים עם חזון פאן אפריקניסטי והפרדה של שחורים מלבנים.. היו חברים בו 200,000 שחורים. בעיקר בערים ובעיקר מעמד הפועלים, פרולטריון של פועלים בשוק הקפיטליסטי העירוני. הם לא רוצים להתפשר ולהתנצל הם עושים שביתות אלימות ומהומות. בסופו של דבר הממשלה מצליחה לשבור אותם

והם מתפרקים )בנוסף הייתה שחיתות גדולה בתוך הארגון.(

התארגנות עירונית נוספת היא התארגנות של נשים. הממשלה החליטה לאסור על מכירה וקנייה של אלכוהול לשחורים חוץ מאזורים מסוימים – "ביר הולס." לפני כן הנשים היו יכולות לנסוע לעיר, לקנות בירה ולמכור חזרה בביתה לפועלים מסביבה )מה שמכונה .(SHEBEENS הלבנים לא רצו שהנשים השחורות ירוויחו מהשוק הזה, הם העדיפו להשתלט גם עליו לכן הם מחוקקים את החוק שמותר למכור אלכוהול לשחורים רק בביר הולס, רק במקומות שהממשלה מתירה

להם )התירוץ של הבריטים היה שכך הם מונעים אלימות.( הנשים יוצאות במחאה המונית סביב

הסיפור הזה ובסופו של דבר הביר הולס לא ממשיכים.

כבר בסוף מלחמת העולם השנייה מעל 50% מהדרום אפריקאים מתנצרים. השחורים נכנסים לכנסיות והכנסיות הופכות להיות המרכז להתארגנות קהילתית. בכנסיות הנשים תופסות תפקידי הנהגה. הן לומדות מנהיגות ומחאה ומלמדות האחת את השנייה. יש להן קבוצות שירה שנקראות "מאניינוס" כשהשירים נשמעים כמו בכי. מוזיקה הופכת להיות חלק משמעותי וחשוב במאבק השחורים. השירים והריקודים הופכים להיות הכלי הכי עוצמתי ומשמעותי שיש לשחורים באותה

תקופה.