בורומיני, סנט אנייזה )רק את החזית:( נמצאת במרכז הכי חשוב של רומא היום. הוא בונה את החזית בצורה תלת מידית. הוא מכנן את מגדלי הפעמונים שמעט בולטים החוצה מתוך רצון להכניס את הכנסייה לתוך הכיכר. החזית נורא מזכירה את כנסיית פטרוס הקדוש- סוג של הומאג' למדרנו. ברניני יעצב את הכיכר- אף אחד לא שם לב
לכנסיה בגללה! המים והמכשול של הכיכר מושכים את כל תשומת הלב.
בורומיני, הכנסייה החדשה של פליפו נארי וליד זה בונה את בית המדרש שלו- הוא יוצר מפרצים עם פילסטרים
וכותרות קורינטיות. הגמלון של בורומיני הפך לסוג של פרח.
ברניני היה צייר, פסל, אדריכל, מעצב במות, מחזאי, ממציא וכו.
ברניני, סן אנדראה של קווירינאלה, :1670 הוא יוצר חזית של מקדש קלאסי- קטן, פילסטרים, כותרות קורינטיות, גמלון והכול. יותר חזית תלת מימדית- מוציא אותה החוצה כדי שיהיה יותר קל להכניס את האנשים פנימה. ברניני מושפע רבות מבורומיני- תוכנית הקרקע היא לגמרי אליפטית. זה פעם ראשונה בכנסיה הקתולית שציר הרוחב קטן יותר מציר האורך. הוא יוצר אליפסה מושלמת אך גם יוצר כיפה שמבחינה פרופורציונאלית היא הרבה יותר גדולה מהכנסייה עצמה )לכאורה.( מכיוון שברניני גם פסל הוא יוצר פסל של הקדוש סן אנדרה וכך הוא יוצר קירבה
הרבה יותר גדולה בין השמים לארץ וגם יוצר בצורה מוחשית את הקדוש כמטווח בין האדם לאל.
ברניני, כיכר פטרוס הקדוש: זרועות אליפטיות שמחבקות את המאמין. במרכז יש אובליסק, בצדדים 2 מזרקות
שהעיגול שלהם מושלם.
פרונסואה מנסאר- אדריכל צרפתי
הארמון הפרטי של לואי פיליפו דה לה וריאר- הארמון נחרב בזמן המהפכה הצרפתית. זו פעם ראשונה שאנו רואים שלפטרון יש גלריה פרטית ליצירות אמנות. הגלריה של לואי הזה מאוד מעניינת כי היצירות שהוא הזמין היו בעיקר של אמנים איטלקים. כל היצירות מתייחסות לאירועים היסטוריים מהתקופה הרומית ועוסקים בסוגים שונים של התפייסויות ומחלוקות. זו גלריה מאוד דיפלומטית- מחלוקות, פיוס וכו. הוא נעשה למודל של אוטל צרפתי. זה מתחיל את האספנות הצרפתית. בשלב מסויים המרכז האמנותי עובר מאיטליה לפריז וזו אחת הסיבות לך. כל
החברה הגבוהה הופכים להיות פטרונים ובעלי גלריות.
מה שמעניין מבחינת האוטל זו החצר הפנימית הגדולה אשר לא קיימת באדריכלות איטלקית ואגפים כנ"ל. הדגם
הפך למודל של ארמונות פרטיים של בני המעמד במאה ה.18-
ארמון ורסאי: חלק מהרעיון של הבנייה היה ליצור מוקד כוח רחוק מפריז ומהאצולה בפריז. להכריח את נושאי
המשרות לעבור לורסאי לבד )בלי המשפחות( וליצור מוקד כוח חזק שעולים אליו לרגל.
המהפכה הגדולה של הבארוק מתייחס לציור של המאה ה.17- קרווג'יו, קראצ'י ורני וכו' הם הציירים המחוללים
מהפכה זו. המהפכה הגדולה בפיסול היא עם ברניני- הפסל הגדול של המאה ה.17-
דונטלו, ורוקיו ומיכאלנג'לו. אפשר לראות את הפיגורה
דוד
מלמד על הבדל גדול מול של
דויד:
ברניני,
סרפנטינטה. אתה צריך לראות אותו מכל הכיוונים. הוא יועד להיות ממוקם במרכז האולם. רואים בפסל זה ובציורי קרווג'יו שהם תופסים את הרגע הכי דרמטי. מיכאלאנג'לו לא עושה זאת, הוא מתאר רגע יותר של נצח- פחות רגע
דרמטי. גם דונטלו וורוקיו מתארים את הסיפור עצמו- נרטיב אך לא את הרגע הכי סוער.
ברניני, אפולו ודפני, ,1622 )יועדו לפלצו בורגזה:( מראים את רגע השיא של הסיפור. יש פה קומפוזיציה
שמורכבת מ2- דמויות. אפולו כמעט מסיג את דפני והיא מתפללת שלא יתפוס אותה ובתמורה הופכת לעץ כדי שלא תהיה שלו. בהשוואה ליהודית והוליפרנס, דונטלו: פסל ברונזה שמורכב מ2- דמויות, לכן יכול לעשות אותו יותר מורכב. ההבדל הגדול בין ברניני לפסלים אחרים שעבדו בשיש היא היכולת שלו לחבר כמה חלקים של שיש ולא רק יחידה אחת. כך הוא יכול ליצור פסלים מורכבים כמו קומפוזיציה בשתי דמיות כשפסלים אחרים לא. את פסל
הברונזה עשה דונטלו מ11- חלקים.
אורבן ה,8- האפיפיור מבית ברבריני )חשוב ומשמעותי. כיהן בשנים (1623-1644 עשוי ברונזה של ברניני. מה
שמעניין בפסל היא התנועה של היד )לא אופיינית( והיא יוצרת דרמה גדולה. יש פסלים גדולים ומורכבים יותר אך
יש משהו ביד המורמת שיוצרת חיים! זה הסרקופג שבתוכו מונחת גופתו וכשהיד "זזה" זה נותן משמעות חדשה.
בהמשך המצגת הוא מושווה לפסל נוסף של אפיפיור שנמצא בכנסיית פטרוס הקדוש.
בכנסיית פטרוס הקדוש ברניני עושה הרבה עבודה ובתוך הכנסייה יש שני דברים משמעותיים:
.1 קתדרה פטרי– לפי המסורת זה היה הכיסא של פטרוס הקדוש. שם לפי המסורת הוא ניקבר. הכיסא עשוי ברונזה, זהב, זכוכית, מאחורה יש חלון שמאיר על היונה )רוח הקודש( ואת הכיסא נושאים 4
אבות הכנסייה הקתולית. יש המון דמויות- זה הופך להיות מוגזם.
.2 בלדקינו– כמו סוכה )חופה( שנראים כמו עמודי בית המקדש-מה שחשבו שנראה כמו העמודים של בית
המקדש )מהשיעור הקודם.( זה עשוי ברונזה וזהב ומאוד גדול ומרשים.
ברניני, כיכר פטרוס הקדוש: עיצב את הכיכר עם המזרקה עם פסל באמצע עם אובליסק. הפאסדה )הכניסה( של
הכנסייה של בורמיני הפכה להיות רקע של המזרקה של ברניני.
ברניני, האקסטזה של סנטה טרזה, ,1647-1652 כנסיית סנטה מריה דה לה ויקטוריה, קפלה קורנאלו: הנזירים
ביקשו סצנה מחיי טרזה וברניני עשה את האסקטזה שלה. הוא תכנן ועשה את כל הקפלה- ציור, אדריכלות ופיסול. מה שמעניין אותנו זה התיאור שלה- הוא מתאר את האירוע שבו חץ אש פילח את ליבה. ברניני מתאר אותה כאילו היא בזמן חוויה מינית וגופנית מאוד חזקה. מעניין שהוא משתמש בשילוב של כל מיני חומרים. יש פה שיש, ברונזה מוזהבת שבאה מתוך חלון אמיתי וזה יוצר חוויה מאוד מעניינת בשילוב האור שבחוץ. משני צדדי הקפלה יש
יציאים )כמו בתיאטרון( ושם יש את בני משפחת קורנאלו.