- היא באה במגע פחות עם העמים הנודדים מאשר שאר אירופה ולכן היא יותר נאמנה לאמנות הנוצרית
הקדומה ולשורשים הקלאסיים.
ארמניה– בגדול בין טורקיה לאיראן, בין הים השחור לכספי והיא שוכנת בגיאורגיה וגרוזיה. אי אפשר למקם את ארמניה מבחינה פוליטית. היא כמעט אף פעם לא מדינה עצמאית. האזור נשלט עפ"י רוב ע"י פרסים, מוסלמים
(אימפריה מאוחרת.) זה איזור ספאר בין כוחות אלו. ארמנים– אין הגדרה אתנית, ההגדרה היא בעיקר תרבותית:
קבוצת אנשים שמדברים אותה שפה ומגדירים עצמם בצורה דומה מבחינה דתית.
בעת העתיקה המצב דומה- היא תמיד בין איזורים. הגבולות כל הזמן זזים (מאה ,1 מאה .)1/ מבחינה תרבותית (אמנותית) בעת העתיקה (מקביל לתרבות הקלאסית ביוון- לפני הספירה) יש ממצא שניזון מהאמנות המסופוטמית
ופרסית- גביע שתיה מאה ,1 שהוא מפגש תרבותי בין עיצוב יווני, מסופוטמי (ארם נהריים) ופרסי.
תבליט שהוא מייצג אמנות פרסית (אריה וצבי-) האלמנט הבולט הוא סיגנון של גוף האריה והשערות. מכאן ניתן
להבין את הסגנון של הנצרות הקדומה.
ניתן לראות הדים של תרבות קלאסית- מקדשים בסגנון יווני, פסלים של אלים שנראים קלאסיים ולבושים בגדים
קלאסיים.
זה הבסיס לפני שהנצרות מגיעה- מפגש תרבויות בין העולם הקלאסי למסופוטמי. כשיוצאים מהעת העתיקה ההדים
של השורשים הקלאסיים כמעט ולא נוכחים. זה מוזר נוכח הממצאים הללו.
ארמניה מצטרפת למיסיון הנוצרי הקדום. הארמנים מתנצרים עוד לפני מועצת ניקאה (תחילת מאה .)1- הם מצטרפים לכנסיה האורתודוקסית. הבישופים מקבלים את החלטות אפזוס. מגיע שלב הקלצדון (תחילת המונופיזיטים-דוחים את הדוגמה של ישו עם שני טבעיים ומאמינים רק בטבע האלוהי.) במועצת קלצדון הגישה הזו נידחת ואת ההחלטות האלו הארמנים לא מקבלים ומקימים כנסיה נפרדת- האורתודוקסיה נגמרת. הם לא מגדירים עצמם כמונופיזיטים בלבד- יש יותר דגש על ישו האל מאשר על האנושי. אספקט הלידה האנושית של מריה פחות
מודגשים. מבחינה פוליטית- הם לא מונופיזיטים אך האורתודוקסיה רואה בהם כאלה וכשרודפים אחרי
המונופיזיטים רודפים גם אחריהם (תקופת יוסטיניאן הגדול.) * יש אתר שהם חושבים שבו נחתה תיבת נוח
וההתיישבות הראשונה הייתה סביבו.
בתחילת המאה ה1- פותח היבט ארמני ייחודי שאיפשר כתיבה וכך אנו יודעים יותר על התרבות- תיאולוגיה כתובה
מקומית.
אנו נכיר על קצה המזלג את האמנות הזו- נתמקד בתקופה הנוצרית הקדומה (קצת מאה .)1/ מדובר בעיקר
בחפירות ארכיאולוגיות וחלק עדיין כנסיות קיימות ופעילות.
שריד מהמאה ה-11- כנסיית קבר. יש שם שני צלבים מאוד מופשטים (רמיזה לצליבת ישו) וזה אופייני שבמקום
להדגיש את האלמנט הגשמי של הצליבה, להדגיש את האלמנט האלוהי של ישו דרך סימבוליות מעט יותר מופשטת.
אדריכלות כנסיות
ארמניה יושבת בין העולם הביזנטי, במאות הראשונות יש את הפרסים (האימפריה הססנית) ובהמשך האסלאם.
בתוך הבעיה הפוליטית הזו הם יוצרים אדריכלות ייחודית:
11
- הבזיליקה קצת שונה בתחילה- גם הם בהמשך יעדיפו את ההרכזי..
הבזיליקה של אודזון- אנו רואים בזיליקה שרוצה להיות בניין הרכזי: הספינות הצדדיות מאוד צרות, כמעט לא קיימות, יש כאלה שלא קיימות בכלל. האומנות מרכזות את החלל הפנימי לחלל מרכזי אחד
שמעליו יש כיפה.
- הבזיליקות קטנות יחסית וצרות ולכן בשלב מוקדם יש תופעה של קמרונות פשוטים (חבית) לא כמו
שנראה באמנות הרומנסקית והגותית. אין כמעט תקרות עץ (כמו שרואים בביזנטיון במערב בתקופה זו.) באופן כללי הצורה המועדפת היא הקטנה וההרכזית (מאה )9-1 ושימוש בכיפות. הכול קטן, קומפקטי וסביב גרעין הרכזי. בנייה מסיבית עם קירות עבים. יש כמה דוגמאות כאלה.. כנסיה באשטרק או טלאין
(מפורסמת.)
- זה מזכיר לנו את הכנסיות הויזיגוטיות בספרד. בתחום של גאורגיה יש עוד. אין תחכום כמו האגיה סופיה
אך הכיפה דומיננטית.
אז בתחילת הדרך יש בזיליקה ייחודית ובהמשך בניין הרכזי עם שפה אוניברסאלית. ברוב המקומות האלה (רואים את זה בכל איזור הים התיכון- ארמניה לא מיוחדת) רואים פיסול עם עושר רב של אלמנטים קישוטיים צמחיים ושל בע"ח בחוץ ובפנים. בעיקר מדובר באלמנטים דקורטיביים שגם מזכירים את הסרטים השלובים של העמים הנודדים וגם פיתוח של הקישוט היווני הקלאסי. בתחום העיטור האדריכלי ארמניה שותפה למה שקורה באזור
כולו. הפיסול הזה לא אחיד בסגנון- להבדיל מהסגנון הפיגורטיבי שבו יש יותר ייחודיות ומייד נדון בו..