האימפריה הרומית התחלקת לפי קו תרבותי ולשוני בין העולם המערבי הרומי-לטיני והחלק המזרחי היווני שרואה את שורשיו בתרבות הקלאסית היוונית. הגבול הזה לא פעם קבע התפתחויות וחלוקה פוליטיות. כשרומא נופלת נשארת האימפריה המזרחית והקיסר היווני יוסטיניאן כובש חזרה את איטליה. עוד שלב חשוב הוא הכיבוש האסלאמי שמוריד מהתחום הזה את צפון אפריקה (וישראל) ושולח עניים לאיטליה. סיציליה תקופה מכובדת תחת
שלטון אסלאמי.
יוון וצפונית (ים שחור- טורקיה של היום) וארמניה – הגרעין של ביזנטיון.
קונסטנטינופול יושבת בנק' מפתח בין הים השחור לים התיכון כשמסחר זו נקודה חשובה. הים התיכון הוא מרכזי
בכל ימי הבניים למסחר, אחר כך עובר דרך הים השחור לסין וכו.' זה אזור מאוד חשוב.
יש מספר מאפיינים לתרבות הביזנטית שצריך לדעת:
- עמים נודדים- לא מתעניינים בביזנטיון והאיום שלהם הוא בעיקר על אירופה. יוון וטורקיה (ביזנטיון)
עומדות איתנות ולא מושפעות תרבותית. ככל שהאמנות מתרחקת מהתרבות הקלאסית (וגם השפות) ברור לנו שישנן השפעות של תרבות העמים הנודדים. בביזנטיון ההיבט הזה לא קיים. ביזנטיון נטולת השפעת השבטים. כך שבמבט ראשון באמנות הביזנטית יש מקום לתפוס אותה כשמרנית ולא משתנה ולכן המחקר מתייחס אליה במשך שנים ככזו. השפה האמנותית הבסיסית נשמרת. אבל קטרין רוצה
להראות את הדברים החדשים שקורים שם במאה ה1-9 מבחינת נושאים וכו.'
- עוד בין המאה ה- 1 למאה ה- 1 מתפתח בעיקר בחלק המזרחי של האמפריה הרומית פולחן תמונות– הוא לא קיים במערב. איקונה =(דימוי. לפני שהאייקון של המחשב הופיע האיקונה זוהתה עם העולם הביזנטי) נכון לגבי ביזנטיון (ולא למערב.) כבר במאה ה1- שנוצר הפסיפס המכוער אך מפורסם בסאן
ויטלה ברוונה ב- 11/ לספירה. הפולחן מפתח וגדל למרות שנתקל בהתנגדות.
הפולחן מתפתח סביב 0 אלמנטים:
.1 האמונה המתפתחת– הקדושה טמונה גם בתוך הדימוי שלו. זה הופך את התמונה (ב-ת)' לחלק של מהות האיקונה. זה אלמנט שמאוד מכתיב לאן האמנות הביזנטית הולכת ואיזה מעמד יש לה בחברה ולמה היא
משתנה. אם בתמונה יש קדושה, היא מחויבת בחוקים מסוימים כדי להבטיח שתהיה ראויה לקדושה הזו. יש כללים (גורמים לשמרנות) ולכן תפיסת הקדוש מקובעת במידה רבה. אז אלמנט הקדושה הוא חלק
מהתפתחות האמונה. .0 פחות דומיננטי, מתפתחת אמונה שחלק מהאיקונות נוצרו בעבר הרחוק באופן על-טבעי– יש אגדה שמספרת שלוקס (האוונגליסט) היה צייר וצייר את הבתולה.. פחחחח. ציור יכול להיווצר מתוך תהליך
על-טבעי, ממעורבות של רוח הקודש וזה עוד אלמנט שמאוד משפיע על הפולחן הזה.
להתפתחות הפולחן היו התנגדויות קשות מכמה סיבות:
.1 הדיבר השני– "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".. וממשיך באמירה, לא להשתחוות להם. פאולוס ביטל את המצוות אך הדיבר השני נתפס כדיבר תיאולוגי שאם נצמדים אליו אפשר להצדיק את האמונה המונוטאיסטית. אפשר לצייר בספר והשתמש בציורים, אבל להשתחוות אסור. יש כמעט אך ורק ציורים
ושטיחים (בקיצור דו-מימד) של איקונות כדי להתרחק מעבודת האלילים הפגאנית- הערצת פסלים.
למרות הריחוק מהפיסול, מהמאה ה1- הפולחן נכנס לצרות. .0 התעסקות באמנות (בעיקר מאה )0-/ מזוהה עם העולם הקלאסי– ההתעסקות באמנות וגיוסה לצרכים
דתיים שויכה לעולם הקלאסי והנצרות ראתה עצמה כמתרחקת מהעולם הפגאני. אך הפולחן מתחזק.
הקיסר הביזנטי מרגיש מאוים מתרבות האסלאם והוא חושב שזה עונש שנופל על האימפריה הביזנטית בגלל
הפולחן. יש מאבק פוליטי שמערער את ביזנטיון- נגד3 בעד תמונות. נגד3 בעד פולחן. איקונוקלזם– שבירת תמונות, הרס פיזי. כשאנו מחפשים איקונות במאה ה,1- אין במזרח בגלל האיקונוקלזם. האסוציאציה הראשונה של איקונה
זה פאנל לא גדול מעץ והם תלויים בכל מיני מקומות בכנסיות. הם לא יקרים וכולם יכולים להחזיק בהם. תיאולוגית, גם פסיפס הוא איקונה. לחוקרים קשה כי אין כמעט איקונות לפני מאבק האיקונוקלזם. את הפאנלים שברו ושרפו ואת הפסיפסים ציפו בלבן. האיקונות הבודדות שיש לנו מלפני מאבק האיקונוקלזם נמצאים בסנטה קטרינה בסיני. האיקונודולים הם אנשים התומכים באיקונים והם נמצאים בסנטה קטרינה ולכן שם יש איקונות מהמאה ה1-9 והן מאוד מפורסמות בגלל שהן מהתקופה הזו. הן קובעות איך יראה ישו באיקונוגרפיה המאוחרת
יותר באמנות הביזנטית.
לפני שנמשיך, נחזור להאגיה סופיה- זו כנסיה שיוסטיניאן בנה בקונסטנטינופול כארמון. בתוכנית הקרקע יש ערבוב בין בניין הרכזי (בתחושה בפנים) ובזיליקה (תכלס בתכנון.) בארכיטקטורה הביזנטית הבניין ההרכזי הוא הבולט ביותר אחרי תקופת האיקונוקלאזם. אין בזיליקות ביזנטיות, מעדיפים הרכזי כנראה בגלל האסטטיקה ופותר
לנו את בעיה הכיפה, מבחינה פונקציונאלית.
באלגן האיקונוקלזם מתחולל במאה ה1- אל תוך ה.9- המון מזה פוליטי "קיסר לכאן קיסר לשם." האמונה
שהקדושה של הקדוש שוכנת בתוך האיקונה חוזרת במלא הכבוד ותקפה עד עצם היום הזה. לכן אחרי המאה ה9- אנו עדים לפריחה של האמנות הביזנטית וזה תחום מאוד עשיר. דבר השונה מהמערב- במערב האמנות היא של המעמד הגבוה. בביזנטיון התופעה של פולחן האיקונות (איקונה קטנה וזולה) מאפשר פתח לשימוש עממי יותר של
האמנות ויצירה אמנותית עממית יותר.
בענייו של נוצרי מאמין, תיאור של מריה היא חלק ממריה עצמה! גם ציור נרטיבי הוא איקונה לכל דבר. פסיפס מהמאה ה,11- ישו רוחץ את רגלי השליחים- איקונה לכל דבר. זה נתפס כשיקוף מאגי של כל ארץ הקודש. אם
ארץ הקודש קדושה אז כל תיאור שלה הוא קדוש גם הוא.