אמנות ימי הביניים – ספר מאויר

ספר מאויר

 

כל הידע המדעי- פילוסופי נשמר במנזרים. במאה ה1/- זה מתפשט גם לערים וקמות אוניברסיטאות. בערים קמים מנזרים עירוניים (קומניקנים, פרנסיסקנים) ולוקחים חסות על החיים האינטלקטואליים באוניברסיטאות. לכל מנזר

הייתה ספריה שבה שמרו ספרים והכינו כתבי יד. זה הנושא להיום.

 

זהו אמצעי התקשורת היחיד. כל כתב יד (חוץ מהתנ"ך והברית החדשה) אחר הוא יחודי. כל סופר שינה קצת.

הדינאמיות של טקסטים ומסורת יותר גדולה מעידן הדפוס. בימה"ב אין מחשבה של מהדורה- הדפסה בכמות וזהה. בכל עיירה יש ספר אחר ומאוד אישי. הפטרון החליט מה הוא רוצה וזה ליטורגיה מקומית. חלק מרכזי של התקשורת היא ויזואלית- עיטורים וקישוטים שמתלווים לטקסט. יש משהו משותף בין התקשורת הטקסטואלית

והויזואלית. מבחינה חומרית זה יקר ומושקעת גם אנרגיה ומחשבה.

 

ספר ימה"בי- דפים הכרוכים יחד עם כריכת עץ3 עור ולפעמים עם אבני חן. בתוך הספר יכולה להיות ספריה

שלמה. בתוך ספר אחד, שבבעלות אדם אחד, יכול להיות כרוכים מספר ספרים שונים.

 

כל מנזר בימה"ב ומאוחר יותר גם בערים, מכיל סקריפטוריום –scriptorium מייצרים ומפיקים בו את כתבי היד.

זהו בית מלאכה ליצור ספרים. העבודה יכולה להתחלק בין מספר בעלי מלאכה (נקדן, כתבן, מאייר)

 

• האיור נקרא- אילומינרה Illuminare (אור.) האיור בה להוסיף אור לטקסט. זה קשור לשימוש בזהב

המשקף אור.

• מיניארה –Miniare מיניום ,)minium( סוג של צבע אדום (תחמוצת עופרת) שהוא פגמנט טבעי. זהו

מונח3 מושג מקצועי לפעולת הציור.

• מיניאטורה- קשורה לשימוש בצבע אדום ולמילה מיניארה (ולא לדברים קטנים כמו שאנו נוטים לחשוב.)

 

ימה"ב ממוסגר לנו עם 0 המצאות מרכזיות (שאז נחשבו למהפכניות:)

 

.1   קודקס– ספר עשוי עמודים וכרוך בכריכה. מפתחים אותו במאה ה1- לספריה.

.2   המצאת הדפוס

 

הקודקס מחליף סוג אחר של ספר- ניתן לראות את מתי על כתב יד ביזנטי והוא כותב על מה שנראה כמגילת פפירוס. בסופו של דבר מגלגלים אותה ושמים אותה בקופסא. לפפירוס חסרונות- ריקבון. רק באזורים מדבריים הוא נשמר. כמות הטקסט שניתן לכתוב על פפירוס היא מוגבלת. עזרה הסופר יושב ומכין קודקס- כותב על עמודים

בספר לא כרוך. ניתן לראות ארון עם ספרים נוספים המונחים בשכיבה.

 

עד המאה ה1- זה היה המצב. המצאת הקלף כחומר כתיבה. הוא כנראה קשור למקום שבו עסקו רבות במלאכה זו- פרגמון ולכן נקראה פרגמנט. הוא עבה ומתקשה. קשה לגלגל את החומר הזה והוא היה מתפרק והצבע היה מתקלף

עם הזמן. לכן עם המצאת המצא הומצא גם סידור הקודקס (הספר הכרוך.)

 

דפוס מהמאה ה11- מדגים את אופן הכנת הפרגמנט. משרים עור כדי להוריד את השאריות ומותחים אותו כדי ממש להיפטר מכל מה שמיותר. העור הסופי מקופל לגודל מסוים ואז נוצרת חוברת שניתן לגזור בקצוות. גיליון זה נקרא

קונטרסט. את המקבץ הזה שולחים לכל מי שאמור לעבוד על כתב ביד .

 

למרות שבדוגמא מדובר על ספר מהמאה ה1- הציור נשמר מצוין.

 

מי שקובע איך יראה הספר הוא הסופר- ליי אאוט. היום החוקרים תוהים מה היו היחסים בין הסופרים לפטרונים? לא נשארו הרבה חוזים מאותה תקופה כדי שנדע. האיקונוגרפיה נותנת לנו רמיזות על מה הפטרון רוצה להביע. כך

ניתן להבין שאולי היו הנחיות מהפטרון וכמובן שזה שונה מספר לספר.

 

בסוף הספר יש חתימה של הסופר (סופר X כתב את הספר עבור פטרון Y ואולי גם העיר) אך זה נדיר כמו כל

מידע על אמנים בימה"ב.