אנו נתחיל מהקוראן- הספר הראשון שזוכה לעיטור בעולם האסלאמי:
הנצרות משתמשים במדיום הנרטיבי כדי להרחיב, לתאר ולהעשיר את הסיפורים והכתובים וזה הפונקציה של הספר. להתחבר לקריאה (היא לא קריאה שקטה ופרטית אלא ציבורית) והתמונה יכולה מאוד לעזור. האיור באסלאם ממלא פונקציה גם בקריאה אבל בעיקר ארגונית (של החומר.) באמצעות העיטורים הסופר מארגן את
הטקסט.
הקוראן מחולק ל111- סורות (קטעים.) סדר הקריאה של הקוראן לאו דווקא קשור לסורות ויש לנו חלוקה של הטקסט כולו ל//- קטעים שקשורים לחגי הרמדאן. הסורות מחולקות לפסוקים. בהתאם לכך יש לנו סוגים שונים של עיטורים שמסמנים מנות קריאה ולימוד. לפעמים הקוראן הוא לא ספר אחד ואז מחלקים אותו פיזית לקריאות הנ"ל. פסוקי הסורות מסומנים בקישוט שהוא דסקית קטנה. אחרי 1 או 1/ פסוקים באה בצורה של טיפה גדולה. זה בד"כ בה בסוף פסוקים. הסורה מסומנת גם היא באמצעות שורה מעוטרת ולפעמים גם ממוסגרת בד"כ בראש הדף ויש שם אוזן שהחוקרים קוראים לה "אנסא" וזה שאול מהעולם הרומי כאשר בבניינים רומיים יש לנו מלבן עם
שתי אוזניים משולשות הנקראים באותו שם.
הספרים הראשונים באסלאם הם בפורמט רוחבי- לספרים באופן כללי הם משתמשים בקודקסים כמו ביהדות אך
רק בקוראן הם משתמשים בפורמט רוחבי, עד המאה ה10- ואז ממשיכים עם הפורמט המוכר.
דף שטיח- עמוד שלם שמכוסים באורנמנט קישוטי. זה יכול לסמן את הקריאות השונות בתחילת הספר ולבוא
בצורות שונות.
דיוסקורידס- ספר צמחי רפואה וכנראה נכתב בקונסטנטינופול. הזמינה אותה נסיכה והדיוקן שלה נמצא שם. הציור מעוטר בסרטים משולבים. יש לשים לב שפה העולם הביזנטי והאסלאמי נפגשים. אנו יודעים שבין המאה ה1-1 האימפריה האסלאמית מתרחבת והיא כובשת שטחים גדולים מהאימפריה הביזנטית והאנשים חיים בזמן כיבוש
ומלחמה וזה לא מפריע לאותו מפגש אמנותי. * גם כיפת הסלע שואבת השראה מהתרבות הביזנטית.
דבלין- יש בדבלין באירלנד ספריה מפורסמת ע"ש צ'סטר בטי ויש לה אוסף מרשים של כתבי יד מוקדמים והם משמעותיים לכתבי יד מוקדמים. הקוראנים מדבלין דומים בעיטוריהם והם מאותה תקופה כך אנו מבינים שגישה זו
נפוצה.
תרבות הספר, קריאה ומה קוראים שונה באסלאם (איזור המזרח) מאשר במערב. הרבה מספרי הקוראן עשויים מחומר שאינו קלף אלא נייר. החומר הזה לא מוכר ואנו יודעים שאין נייר באירופה. הנייר הוא המצאה סינית והם משתמשים בו כל ימי הבניים. הוא חודר דרך הודו וזז מערבה. לאירופה הוא מגיע רק בסוף המאה ה11- וב11 הם מתחילים להדפיס על נייר. הנייר הרבה יותר זול וקל. ההכנה אומנם מורכבת אך העלות משתלמת. הכנסת הנייר לתעשיית הספר מאוד משנה את השוק ולכן כפועל יוצא מאוד משנה את תרבות הקריאה. בסוף המאה ה11- נכנס
הנייר לתמונה ומתחילים לייצר ספרים לשוק החופשי. כל הספרים שראינו עד כה הם ספרים שהוזמנו ע"י פטרון ספציפי וזה ספר מיוחד במינו והוא יקר וייצורו לוקח זמן רב. כשהנייר נכנס הספרים יוצאים לשוק והם נהיים נפוצים יותר בחברה ויותר אנשים קוראים. באסלאם זה קורה כנראה כבר במאה ה.11- זה קורא לא רק בתחום
הדתי.
הקוראנים מאוד מעוטרים ועשירים אך זה עדיין יותר זול וזה יכול להימכר לכל מיני לקוחות. במרכש יש מסגד שנקרא כותוביה והוא נמצא לא רחוק משוק ספרים. אותם ספרים הלכו ברובם למסגד זה. עניין זה מאוד שונה ממה
שקורה במערב.
