דמטר ופרספונה:
זאוס ודמטר מולידים את פרספונה. קורה– :kore פסלים מפורסמים של נערות. חשוב להבנת דימוי הנערה
ותפקיד הנערה בחברה היוונית העתיקה. זאוס גורם לגאיה להצמיח פרחים יפים כדי שפרספונה תגיע לפרחים ותקטוף אותם. אבל הדס, אל האדמה והשאול חוטף את פרספונה אליו אל השאול ומעמקי האדמה. הוא חוטף אותה כשהיא עם חברותיה (כמו
אירופה.) באמנות, המסגרת ותוכן החטיפה מאוד ברורים: יש כרכרה עם סוסים (בדר"כ שחורים.)
דמטר ודמופון- פולחן דמטר לאחר חטיפת פרספונה, דמטר אימה עוטה על עצמה מנהגי אבלות – לובשת שחורים, צמה יוצרת בצורת בארץ. היא עוזבת את האולימפוס, מתחפשת לזקנה ומגיעה לבני האדם. היא יושבת סמוך לבאר ובנות קלאוס באות אליה. הן חושדות בכך שהיא אלה, אבל היא לא חושפת את זה. היא מציעה להיות אומנת של התינוק דמופון. היא מבקשת להכין לבנות קלאוס עיסה מיוחדת מחיטה ושיעורין – רמז לא רק לאטריבוט אלא גם לפולחן שלה. דמטר היא אלת האדמה ותנובת האדמה. בלילה היא מאכילה את התינוק בנקטר ומצפינה אותו באש. אם המשפחה רואה זאת ומתפרצת כדי לעצור אותה. דמטר רואה בכך פגיעה וחוצפה
של האדם לגלות את הפולחן הסודי. היא משליחה את דמופון על הרצפה, שוללת את חיי הנצח. בדמטר ניתן לזהות דימוי של האלה הגדולה, אולי בזיקה לגאיה אלת האדמה (הפרה-מורדיאלית.) לא רק
שהיא גדולה פיזית יש בה מימד של איום – כועסת על בני האדם אבל מאפשרת להם אופציה של סליחה. עונש ואפשרות לסליחה, דפוס חוזר שראינו אצל פנדורה. כדי שתוכל לסלוח להם היא מצווה שיבנו לה מקדש ויערכו לה פולחן טקסי ומסתורי. המיסטריות האלוסיניאניות על שם אותו מקום אליו היא הגיעה
ושם יש לערוך את הטקסים המסתוריים.
אם הדס הוא זה שחטף את פרספונה, למה בני האדם צריכים לחטוף את העונש? כי זה אופי האלים וזה קורה בכל המיתוסים. לאלים יש תפקיד לעזור לבני האדם בכל שלב ובני האדם צריכים להכיר תודה בכל
שלב, בלי לשאול שאלות, גם כשהמצב קשה. בדפוס המיתוס במתח בין האדם לאלים – תמיד נופל על
האדם, גם כשזה לא אשמתם. עד שבני האדם בונים מקדש היא מונעת את הייבול, לכן זאוס מתערב ושולח אליה את איריס (אלת השליחים) ובשלב מסוים את כל האלים, ושולח את הרמס להדס כדי לשכנע אותו להחזיר את פרספונה. הדס מסכים לשחרר אותה עם תחבולה – הוא נותן לפרספונה לאכול גרעין רימון (רימון – סמל לפריון) שגורם לה להתגעגע להדס נואשות. וכך יצא שהיא לא יכולה להיות עם אימה כל השנה אלא: חלק מעל האדמה ואז דמטר שמחה ובני האדם קוצרים את היבול וחלק מתחת לאדמה עם הדס ואז דמטר עצובה והכל נובל וקופא. באמנות רואים מספר התייחסויות לפרידה והפגישה (הרמס
מלווה אותם.)
מאפייני הפולחן המסתורי לדמטר:
לפידים– דמטר חיפשה אחר פרספונה בעזרת לפידים, לכן הפך למרכיב חשוב בפולחן של היוונים
המאוחרים של המיתוס הזה.
עלי פטרוזיליה – סמל מיוחד לפולחן מסתורי.
תרנגול – מסמל סוד.
קרן שפע, שיכולה להיות גם באלות ניצחון, אבל כמעט תמיד מכילה אוגדן של שיעורים.
– תבליט ווטיבי– votive הוא תבליט מיוחד שיכול להיות גם בהקשר לפסל או כלים. בכל דת שעורכים פולחן, זה חפץ של הקדשה דתית. המאמינים באים למקדש ומעניקים לאל משהו פרטי משלהם, וכך
הופכים למשתתפים. טבעי שחפץ יעוטר בתוכן ודימויים שקשורים לפולחן אותו מתארים.
– ההמנון מזכיר מספר שמות של שליחים שדמטר נעזרת בהם. אחד מהם הוא טריפטולמוס. ישנה דוגמא אמנותית בה דמטר ופרספונה מלמדות את השליח את מרכיב הפולחן הסודי. רואים את האטריבוטים – לפיד, אגודת שיבולים, וצלוחית שהיא קצת בעייתית (כי היא לא קשורה רק לפולחן
של דמטר.)