אפולו
אצלו יש שני המנונות ארוכים שעוזרים להבין קשר ברור ומהותי ביותר בין מקורות לבין אמנות. חשוב
לזכור שמבחינת יצירות האמנות הרבה פעמים נראה שילוב בין פרטים שונים מתוך ההמנונות:
– אפולו מדלוס: חץ וקשת – פויבוס אפולו: הזורח/ הזוהר
– אפולו מדלפי
– פיתיאן אפולו
כל המנון מגדיר, כמו כותרת אחרת לאל אפולו. קשור לסיפורים שונים, ותכונות שונות שראינו בהתחלה. מראה על אותה מורכבות אצל האלים שעניינה את היוונים. אל ההרמוניה והאיזון – נתפס כאל של איזון ושקט נפשי. ניטשה ראה את אפולו ודיוניסוס כשני חלקי הנפש החצויה, כאשר אפולו הוא המאוזן. נושא
תכונות של אל של שמש\ זה שרואה הכל וכולם מעריצים אותו. המנון ראשון – לאפולו מדלוס: מתחיל עם הפרטים שדיברנו בהתחלה, לטו מחפשת מקום לידה ורק האי דלוס מקבל אותה. לטו מבטיחה לאי שהוא יהיה מקום הפולחן העיקרי של בנה אפולו. ההמנון מחדד את תחומי האחריות של אפולו – אמנות הגוף, ספורט, ריקודים ומוזיקה. לכן בייצוגים שונים המוזות מקיפות אותו והוא מחזיק לירה. דוגמא: סרקופג המוזות – אפולו באמצע. גם בציורים מאוחרים יותר – אפולו
הזורח מוקף במעין הילה של שמש וסופג גם את ההשראה שלו עצמו כמנגן ושל המוזות המקיפות אותו.
הסיודוס מתאר את המוזות בתאוגונדיה- מראה על חשיבותן.
המנון שני- אפולו מדלפי: שוב מתוארות התכונות של אפולו וההמנון מזכיר את הנבל והגיטרה. דוגמא אמנותית: ציור ופיסול עתיק, כנראה החזיק כלי נגינה. ההרמוניה מוצגת בעזרת תהליך היצירה- הגוף
השלם, הגוף ההרמוני. הדמות היא מאוזנת. סימטריה ואיזון רלוונטים גם למוזיקה. פרנסוס הוא ההר המקודש לאפולו, וההמנון מספר שבדומה ללטו שחיפשה מקום לידה, אפולו מחפש מקום להקים עבורו מקדש. ההמנון מתאר את הנדודים שלו. התחיל את הנדודים מפיטו. ההמנון מתאר
שמות של מקומות שונים, מראה שהמשורר היה נודד שהכיר את הגיאוגרפיה. הרה סחבה כל הזמן את הזעם שלה על זאוס, וזה גרם לה להתנתק ולהסתגר במקדש שלה. היא מביאה לעולם מפלצת בשם פיתון וממקמת אותו איפה שאפולו רוצה להקים את המקדש ולכן הוא הורג את המפלצת. המפלצת נרקבת בשמש (כי אפולו הוא אל של שמש.) פיתוס= זה אשר נרקב בשמש. מקום המקדש גבוה כי צריך להיות נסתר, כי זהו פולחן מסתורי (ראינו אצל דמטר ועכשיו אצל אפולו.) הפולחן
המסתורי לאפולו בדלפי:
פולחן נבואי שמתבצע ע"י האורקל.
האורקל יושבת על חצובה, אחד האטריבוטים של אפולו.
אומפאלוס: האבן הקדושה; מרכז העולם
בפולחן אפולו בדלפי יש שני המנונות. לכל אל יש את היחוד שלו ואפולו זכה לדומיננטיות מיוחדת באמנות בגלל הפולחן שלו- פולחן מיסתרי, פולחן מסתורי. אנשים מגיעים לדלפי מבקשים מהאורקל להעביר שאלה, הן מעבירות אותה לאפיתיה שמעבירה אותו לאפולו. לפעמים מקבלים תשובה ולפעמים לא. אפולו יושב על טריפוד מכונף ונראה זאת רבות באמנות. עלי הדפנה הפכו לביטוי של ניצחון ועושים בו שימוש
בתחרויות. אפולו הוא אל שמציין את בריאות הגוף והאתלטיות.
אפולו ודפנה (אובידיוס, מטמורפוזות:) אפולו מוכיח את ארוס (קופידון) כי הוא משתמש באטריבוט שלו (חץ וקשת) ואומר לו שהוא צריך להיות
רק נשא הלפיד. בתמורה ארוס מכין שני חצים: חץ אחד (חד) גורם לאפולו להתאהב בדפנה (נימפת יער) ואת החץ השני (הכהה) גורם לדפנה להימלט מאהבה. אובידיוס מתאר איך אפולו מעריץ את הגוף והשיער של דפנה ומתענג על הגוף שלה. דפנה בורחת מאפולו שרודף אחריה ומתפללת לאביה, אל נהר, שיציל אותה. הרגע בו מרבית האמנים מתעניינים: ההשתנות (המטאמורפוזה-) הרגע שבו אפולו כמעט נוגע בדפנה. ההצלה של דפנה באה בצורה של השתנות של הגוף והיא הופכת לעץ. גם ארוס יופיע בצורה דומיננטית באמנות. מבנה הסיפור: התחלה בויכוח– התקדמות לנקמה– ממשיך למרדף. אמנים יתרכזו בדרמה ובהשתנות של דפנה. אובידיוס מתאר שברגע שאפולו נוגע בדפנה הוא מרגיש כיצד הוא נוגע בגזע
וענפים. ברניני מצליח לתאר את שיא הדרמה ואת 3 המרכיבים: מרדף, מגע והישתנות.
תיאורים באמנות:
אפולו כאל של שמש עם הילה מיוחדת סביב הראש.
נראה כמי שירד מהספירה האלוהית ומתערבב בסיטואציה ארצית. בציור ניתן להדגיש את התופעה
שיצור שמימי יכול לרדת ולהיות בקרב בני תמותה. בפיסול זה יותר בעייתי.
ארוס כאל שגורם צרות (בתאוגונדיה מתארים אותו כגורם לא יציב.) יש איפיונים של אדום עז