כשהוורטרקס חיפש לאן לנדוד הם רצו להגיע לצפון דרום אפריקה )אזור מוזמביק של היום.( יש
להם בעיות שם עם יתושי מלריה וזבובי גדולים שנדבקים לבקר. אלו אזורים לא טובים לבורים. הם מחליטים שהאזור הכי טוב לנדידה הם אזורי הנטל, שם חיים הזולו. כשהם מגיעים לנטל הם רואים הרבה מאוד שטחים פתוחים והם בטוחים שהם נכנסים לארץ חופשיה. בפועל, הם נכנסו
למצב מקומי של הזולו שנקרא Mfecane THE – סדרה של מלחמות, גלי אלימות בחצי הדרום-
מזרחי של היבשת. הבורים מגיעים בדיוק בתקופה הזו ולכן הם מוצאים לא מעט כפרים נטושים. כניסת התירס לאזור במאה ה17 גרמה לצמיחה משמעותית באוכלוסייה. גידול האוכלוסייה יחד עם בצורות שתוקפות את האזור גורמות ללחץ גדול אצל הזולו. אחד המלכים רוצה לפתור את בעיית צפיפות האוכלוסייה ומחליט לאחד אותם ליחידות צבאיות שאוסרת עליהם להתחתן עד שהמלך מחליט. זה נותן למלך כוח צבאי ושליטה באדמות, באנשים ובבקר. הוא קורא ליחידות הללו שיטת האמבות'ו SYSTEM) AMABUTHO .(THE לאחריו יגיע מלך, שקזולו, שיכניס שינויים מהותיים בשיטת האמבות'ו. הוא מכריח את החיילים להיות יחפים ומכניס חנית חדשה
ומגן כשהוא מלמד אותם להשתמש בו. השבטים מתחילים לנדוד צפונה ולהילחם בקבוצות
אחרות, כובשים אותם ומלמדים גם אותם את שיטת האמבות'ו וכך משיגים עוד צבא וממשיכים לכבוש. סביב שקזולו, מתעורר מיתוס של הלוחם האגדי של הזולו. האירוע הזה הוא משהו פנימי
רק נכנסו לתוך
בחקלאות, במנהיגים ובלחצים פנימיים והבורים
שקשור
שקרה בתוך הזולו
הסיטואציה הזו. המיתוס על שקזולו היה חי ונוכח והיווה עדות לעצמאות הזולו וחלק מהותי בזהות שלהם. מ-1870אמצע המאה העשרים, יותר ויותר היסטוריונים אפריקנרים מתארים כבר את התבוסה של הזולו מול הבורים. הזיכרונות משקזולו הם רק מיתוסים )יש אפילו מיתוסים שהיה קניבל.( אפילו הבורים לקחו חלק במיתוסים הללו על מנת להדגיש את השינויים לטובה
שהם הביאו לדרום אפריקה.
ב1838 פיט רטיף היה אחד המנהיגים של הוורטרקס פוגש את דינגנה )המנהיג הנוכחי של הזולו,
אח של שקזולו( ומבקש ממנו רשות להתיישב. דינגנה מבקש ממנו לגנוב עבורו כמאה ראשי בקר. פיט רטיף אכן מבצע את זה ומתיישב )אבל לא מעביר את ראשי הבקר.( אחריו מתיישבים בורים
וחבריו
דינגנה
וחבריו להרים כוסית. במהלך הארוחה
פיט רטיף
מזמין את
דינגנה
נוספים.
הורגים את פיט לטיף וכל חבריו. אחרי האירוע הזה, כתגובה, מתרחש אירוע שנקרא על ידי
הלבנים "נהר הדמים" ב.16.12.1838 הלבנים בונים מבצר מכל העגלות שלהם, גם הנשים והילדים לקחו חלק במלחמה. כמה מאות בורים הצליחו לרצוח אלפי זולו ואף לבן אחד לא מת. זו הייתה
התבוסה הגדולה של הזולו.
הבורים לא הצליחו להקים רפובליקה בורית עצמאית בנטל. נוסף על כך, הבריטים רוצים את הנטל כי הוא אזור עשיר במשאבי טבע ויש בו נמל. הבריטים מגיעים לשם כארבע שנים לאחר הבורים ומקימים שם מושבה בריטים משלהם. הבורים כן מצליחים להקים שתי רפובליקות בוריות עצמאיות לחלוטין כחמישים שנה )עד (1902 – אורנג' פרי סטייט והטרנסוולד. הנטל הוא אזור משופע בנהרות וכל נהר היה גבול. במשך מאה שנה היו המון מלחמות בין הקוזה לבריטים
מתחילות כבר בתקופת הטרקבורס. הם לא מכירים
הבעיות עם הקוזה
לזולו.
ובין הבורים
בגבולות ורגילים ללקט איפה שהם רוצים. הקוזה היו החברה מקומית הגדולה ביותר
שהטרקבורס פוגשים. מדובר בממלכות קטנות שלעיתים נמצאות בעצמן בתחרות אחת עם
השנייה. הקוזה לא מוכנים לקבל את ההתיישבות הלבנה. הקרב כל פעם מחדש הוא סביב נהר
אחר. כל מלחמה הגבול קצת זז. הלבנים מצליחים ל"דחוף" את הקוזה יותר ויותר מזרחה.
הקרבות הם לא רק על אדמות אלא גם על הבקר. הבריטים נמצאים במצב אמביוולנטי כלפי
הקוזה, הם גם סוחרים איתם, גם רוצים שיהיה מקום לכולם וגם רוצים את הבקר שלהם.
היחסים הם לא רק של מלחמות אלא גם סוג של תלות הדדית בין שני הצדדים. הבריטים
אל הכלכלה
והבורים צריכים גם את הכוח עבודה של הקוזה. יש נשירה איטית של הקוזה
הבריטית.
ב1820 הבריטים רוצים להביס את הקוזה על ידי התיישבות בריטית מסיבית באזור. 4000 בריטים זוכים בהגרלה בכרטיס נסיעה וחלקת אדמה בדרום אפריקה חינם. אזורי ההתיישבות החדשים
מקבלים שמות חדשים כמו "ניו לונדון" למשל. הבריטים בונים לעצמם מבצרים באזור. עם
המתיישבים הבריטים מגיעה התרבות הבריטית, למשל שירותי דואר.
ב1847 המנהיג הבריטי, הנרי סמית,' דורש מכל הקוזה לעבור ולנשק את רגליו. הוא לוקח עגלה גדולה ומפוצץ אותה. הוא אומר להם שכך יקרה להם אם הם לא ייכנעו. הוא דורש מהם כל שנה להעביר להם בקר. הוא משפיל את הקוזה ומתייחס אליהם בצורה נוראית. ההתנהגות הזו עוברת את הגבול מהרבה מבחינות. הקוזה פונים יותר ויותר למיסיונרים מה שחושף אותם לאמונה בעולם הבא, במשיח וכד.' כך, צצים נביאים בקרב אוכלוסיית הקוזה שמבטיחים להם את גן עדן
בעולם הבא. הקוזה מאמינים בתחייה מחדש. הנצרות תופסת אותם בייאושם הגדול.
ותוקפת שליש-חצי מהעדרים של הקוזה.
ריאות קשה לבקר של הקוזה
מגיעה מחלת
1854ב
הקוזה מרגישים שהעולם שלהם מתמוטט. הם מחפשים כל פתרון אפשרי להסברת האירועים הנוראים שתקפו אותם. ילדה משבט הקוזה, ננגוסאקה, הולכת להתרחץ בנהר וטוענת שהגיעה אליה נבואה שהקוזה צריכים להרוס את כל הבקר, כל הכפרים וכל הרכוש שלהם כדי שתבוא הגאולה. הדוד שלה לוקח אותה איתו מכפר לכפר עם הנבואה הזו. מהרגע הזה, הקוזה מתחלקים
לשתי קבוצות – המאמינים והלא מאמינים. בסופו של דבר הרצח מתחיל והקוזה מתחילים
לרצוח את הבקר שלהם בהמוניו ולשרוף את כפריהם. 400,000 ראשי בקר נרצחים על ידי הקוזה. 40,000 אנשי קוזה מתים מרעב ו33,000 היגרו למקומות אחרים כי לא נותר להם דבר. המושל הבריטי ידע מזה, הבין שזה קורה לטובתו ולא עצר את האירועים. הוא הבין שכך הוא יזכה
באזור. ב1857 היו 105,000 קוזה בסוף המאה היו .25,000
