תושבי האורנג' פרי סטייט ראו את עצמם כחלק מהאימפריה הבריטית. ההנהגה בקשר הדוק עם הקייפ, במיוחד המנהיג יוהנס ברנד. עורך דין שלמד באירופה וחזר לדרום אפריקה. כתב חוקה לאורנג' פרי סטייט שמושפעת מהחוקה האמריקאית. האמין בהשכלה מערבית ובחזון מערבי לאזור. היו תושבים רבים ללא התודעה הזו. תושבים לא משכילים שחלקם גם היגרו למקומות
9
שונים ונידחים בדרום אפריקה. באזור הטרנסוולד הייתה מציאות שונה. היו חמולות של
אפריקנרים מבודדות ומחולקות. היה כאוס פוליטי, תודעה של אוטונומיה מרדנית. למרות
ההכרה בשלטון המרכזי היו מלחמות מקומיות, מאבקים עם אוכלוסיות מקומיות. מדובר בשטח עצום. השלטון המרכזי היה רופף, המנהיג היה פול קרוגר. הרבה פחות משכיל )האמין שכדור הארץ שטוח( אבל ידע להיות פוליטיקאי טוב. רוב המהגרים מאירופה לדרום אפריקה באותה תקופה )בגלל הזהב והאפשרויות הכלכליות ביוהנסבורג( מגיעים לטרנסוולד )אוטלנדרס.( אנשי הטרנסוולד לא היו משכילים, הם צריכים לקחת מומחים מאזור הקייפ. הם תלויים בכוחות מחוץ לטרנסוולד גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה. הם צריכים לייבא אליטה ומעמד פועלים. מדובר בקבוצה של אנשים בעלי תפיסת ביניים, לא אליטה ולא מעמד פועלים. יש להם אנטגוניזם גם
כלפי מעלה וגם כלפי מטה.
סיסל רודס נבחר לבית הנבחרים של הקייפ ב1890 ויחד עם שר המושבות מלונדון, לורד קרנוול
החלו לדבר על הצורך בסיפוח הרפובליקות הבוריות. הבנה כי לא תיתכן העצמאות שלהן
)בתקופה הזו הבריטים סיפחו, סימנו ולקחו להם אזורים נוספים בעולם.( הבורים כבר בתקופה הזו מתחילים להביע קרבה לגרמניה והבריטים לא אוהבים את זה. מושל הנטל, שכסטון נשלח לטרנסוולד ונותנים לו הוראות לגשש האם ניתן לספח )אם כן, שיספח.( הוא היה שם עשרה שבועות, אירח המון מסיבות של אפרקנרים שהזמין על מנת להבין את הלך הרוח. קרוגר הבין מה המטרה לשמה שכסטון הגיע. אחרי כמה מסיבות שכסטון תוקע דגל ומכריז על סיפוח. מתחילות כמה שנים בהן קרוגר מתארגן למרידה. יש קמפיין אנטי בריטי, אנטי קולוניאלי. עד שפורצת
מלחמת הבורים הראשונה .1880-1881 הבורים מצליחים להכניע את הבריטים בצורה מאוד
ברורה. קורה בעיקר כי הבריטים לא לקחו ברצינות את הבורים ואת האיום מהם. הייתה תבוסה
חד משמעית של הבריטים שהיוותה "סתירת לחי" לבריטים. שר המושבות החדש היה יותר
שמאלני והעדיף שהמלחמה תיגמר ככה. ובסופו של דבר הבורים מקבלים את העצמאות שלהם מחדש. בסוף המלחמה הזו, הבורים מבינים כי הם יכולים לנצח את בריטניה ובריטניה מבינה כי
היא צריכה לקחת את הבורים מאוד ברצינות ולהילחם בשיא כוחה בפעם הבאה.
מתחילים להתארגן בצורה פוליטית מודרנית בצורת מפלגה –
האפריקנרים
באזור הקייפ,
בהתחלה יותר כארגון ואחר כך כמפלגה. הארגון נקרא "הבונד האפריקנרי" עם תודעה לבנה, אנטי בריטית. מדובר באפריקנרים שמזדהים עם התושבים של הרפובליקיות הבורים. רואים
באזור הקייפ שממשיכים
אפריקנרים
אחים נגד הקולוניאליזם הבריטי. מצד שני, יש
בהם
ומהדקים את הקשרים שלהם עם הבריטים.
מבחינת הזהב, שלושה טון אדמה מייצרים אונקיה אחת של זהב מה שמצריך תיעוש מסיבי. מתרחשת מהפכה ביוהנסבורג של תיעוש ומכרות. העיר הופכת מודרנית. יש מכוניות עם הזמן ורכבות. ב1893 דרום אפריקה מייצרת רבע מהזהב בעולם. האוטלנדרס הגיעו ליוהנסברג ולא לומדים את שפת האפריקנרים אלא אנגלית. הם רואים את עצמם כחלק מהצד הבריטי. הם
אנשים שמגיעים מאירופה לעבוד בזהב ולהיפתח להזדמנויות. האפריקנרים לא אוהבים אותם. זה מאפיין את האווירה ביוהנסבורג באותה תקופה. הרבה מהבורים היו איכרים שעובדים מחוץ לעיר, הם לא עובדים בעיר, אין להם חיבור לתיעוש שהיא עוברת ואין להם את ההשכלה של אנשי העיר. הם רואים באוטלנדרס האלו איום על החיים שלהם ביוהנסבורג שהם מונים כבר 100,000 בסוף המאה ה.19 היחס בין גברים לנשים ביוהנסבוג מבחינת האוטלנדרס היה 1:100 מה שגורם להתערבב עם הרבה נשים מקומיות וזה עוד יותר מפריע לבורים. מי שהוביל את כל הרגשות הללו של הבורים היה פול קרוגר. הבריטים נטו לזלזל בו, הם ראו בו הסמל של הבורים הפרימיטיביים והלא משכילים. היה חיכוך מתמיד סביב הזכויות של האוטלנדרס כיוון שלא הייתה להם זכות הצבעה. זכות הצבעה הייתה רק למי שסבא/אבא שלו נולד באזור או שהוא הרוויח סכום כסף מאוד גדול )שלא היה לאוטלנדרס, הם היו מעמד ביניים, לא אליטה.( הבריטים ראו בזה תירוץ להיכנס שוב לרפובליקות הבוריות ולהכריע. זכות ההצבעה לא הייתה קריטית לאוטלנדרס אבל
עבור הבריטים הייתה כאן הזדמנות לספח את טרנסוולד ולעשות שם "סדר."
