אפריקנרים רבים היו חסרי השכלה על מנת להתקדם בחברה והרגישו עצמם "תקועים" בין דוברי האנגלית לבין השחורים )מעמד ביניים תרתי משמע.( לכן, האפריקנרים חיפשו דרכים לבדל את עצמם ולשמר את עצמם כמעמד עצמאי. הם רצו כמה שיותר בידול מהשחורים. ב1948 ה"מפלגה הלאומית )הטהורה"( נבחרה תחת הסיסמא של "אפרטהייד." אף אחד לא ממש ידע מה
המשמעות של הסיסמא – "אפרטהייד" עד שהמפלגה עלתה לשלטון. אנשים הצביעו עבור הרוח, עבור התחושה שנוצרה סביב המפלגה ופחות הבינו את משמעות הסיסמא. ייתכן שגם חברי המפלגה לא היו בטוחים לגביה עד שהגיעו לשלטון. שני החוקים הראשונים של האפרטהייד אסרו על נישואין ויחסי מין בין גזעים. לאחר מכן חוקק החוק שהגזע חייב להופיע בתעודת זהות. היו ועדות להחלפת הגזע בתעודת הזהות )אנשים שנישאו לצבעוני ורצו להישאר נשואים וכד.(' חוק שמאפשר שירותים משרדיים מופרדים ושונים. לבסוף חוקק גם חוק המגדיר את אזורי המחיה
של הלבנים וההומלנד של השחורים. אזורים כפריים, נידחים וקטנים מאוד ביחס לגודל
האוכלוסייה השחורה. לא הייתה המשכיות טריטוריאלית לאזורים האלו, הם היו מובלעות בתוך השטח של הלבנים. הלבנים רצו בשחורים רק ככוח עבודה, כיוון שהשחורים היו צריכים אישורי עבודה על מנת לשהות ולעבוד בעיר, הם היו צריכים גם לגור בקרבתה. כך נוצרו "שאנטי טאון"
סביב הערים. אזורים לא מפותחים, צפופים ומוזנחים מאוד בהם גרו השחורים שעבדו בעיר
בפחונים בצמוד לעיר המתפתחת. ההשלכה המרכזית מהסיפור הזה היא שכל אדם לא לבן בעיר הוא פושע בפוטנציאל. בכל רגע שוטר יכול לבקש את אישור השהייה של השחור ואם אין כזה ברשותו הוא ישר נשלח מהעיר. היו השלכות מרחיקות לכת על התא המשפחתי של השחורים בדרום אפריקה. השחורים שעבדו בעיר היו דרך קבע רחוקים מהמשפחה ולעיתים גם האם יצאה לעבוד. החל משלטון האפרטהייד כמעט כל ילד שנולד למשפחה שחורה בדרום אפריקה היה רגיל
לעובדה שאבא/אמא לא נמצאים בבית אף פעם ואף לא הכיר אותם.
בסופו של דבר, נוצרו פערים ענקיים ברמת החיים של הלבנים לעומת רמת החיים של השחורים. במרחק לא רב נוצרו פערים בלתי נתפסים בין עיר עם אוכלוסייה עמידה מאוד )היה להם כוח עבודה זול ונגיש לכל עבודה "שחורה" כלשהי,( עיר מודרנית ומערבית לבין אזורי פחונים עניים
מהאוכלוסייה השחורה בלי מערכת חינוך כלל. השחורים הרוויחו 6%
40%
מאוד ומוזנחים
מהתל"ג של דרום אפריקה. הייתה צפיפות נוראית במיטות שבאזורי השאנטי טאון ומחלות. ברחבי העולם זו תקופה של צמיחה כלכלית. הפריווילגיה הלבנה הצליחה להשתמר בתקופה של פריחה עולמית. המשבר העולמי שהגיע בשנות השבעים והשמונים היה מורגש בצורה קשה גם בדרום אפריקה ושם החלו גם משברים. למרות הפריחה הלבנה עד שנות השבעים והעובדה כי אין
שום דבר שיערער על השלטון הלבן, עדיין הייתה התנגדות.
ההתנגדות השחורה:
15
עוד בזמן ההתנגדות של הקוזה והזולו החלה להיווצר אליטה שחורה שהלכה לבתי ספר
בינלאומיים, רובם התנצרו ותפסו חלק משמעותי בכנסיות המקומיות. יש כאלו שהצ'יף המקומי שולח אותם ללמוד בבתי ספר משכילים יותר )כמו במקרה של נלסון מנדלה( על מנת שיחזרו
להיות יועצים לצ'יף או מכל מיני סיבות. האליטה השחורה שנוצרה הצליחה למצוא משרות
בחברה הלבנה שהם לא רק פועלים אלא גם פקידים. הרבה מאוד מגיעים מאזורי הקייפ והם הראשונים לנסוע לאנגליה ולאירופה בכלל. הם מושפעים מאוד מרעיונות מערביים ומהחינוך המערבי שהם מקבלים. חלק מהאליטה השחורה פונה אל הדת ומחליטה להיות כמרים. הם מקימים כנסיות שחורות עצמאיות שהן סוג של תגובת נגד לחסם הדתי שאסר על תפילה בכנסיות הלבנות. התיאולוגיה הנוצרית השחורה הייתה ביטוי ראשוני של לאומיות אפריקאית. הם קוראים את הטקסטים של ישו ומאמינים בצדק חברתי. הכנסיות מכונות "הכנסיות האתיופיות" )בגלל שבאתיופיה יש נצרות מזרחית. אין באמת שום קשר לאתיופיה( – .ETHIOPIANISM זהו
המקום שהשחורים יכולים לבטא רוח של חופש ואוטונומיה כי אלו מרחבים רק לשחורים.
