אמנות ימי הביניים

הסופר של הקוראן הזה שנוצא בעירק (בגדד) הוא אחד המרכזים של יצור כתבי יד בתקופה זו. אחרים נמצאים   בסוריה ומצריים בעיקר. איבן אל באוב היה סופר ידוע ומוכר בעיקר בקליגרפיה ועיטור. לפי המסורת הוא היה תלמיד של ביתו של איבן מוקלא. הוא היה האיש שקבע את צורת הכתב בתקופה זו. הכתב הערבי משתנה בין

המאה ה9- למאה ה1/- מכתיבה זוויתית וריבועית לכתב קורסיבי, מעוגל. צורת הכתב הזו נקבעת סביב המאה ה- 1/ ע"י איבן מוקלא. הכתב הזה מאוד מדויק. הוא עובד עפ"י גודל מסוים ויחסים פרופורציונאליים מסוימים. כך כל אות מופיעה בגודל וצורה מסוימים. האלמנטים המצוירים לא כל כך נוקשים כמו בהתחלה, וגם כאן קיים העניין של

תחימה של הטקסט.

 

דף השטיח הולך ופורח- איראן תחת שלטון מונגולי. במאה ה1/- המונגוליים כובשים חלקים גדולים באסיה. הם נעצרים בא"י כשהמוסלמים עוצרים אותם. זו אימפריה ענקים שמחולקת ל1- חלקים קטנים. איראן תחת שלטון מונגולי. המונגולים מתאסלמים והמדאן הופך למקום בו מייצרים כתבי יד. יש הרבה מאוד עושר, גם בצבעים. חלק

נראים ממש כמו אריח של קרמיקה.

 

קהיר- ב1/90 כמו א"י היא בשלטון ממלוקי. הם אלו שעוצרים עוד קודם את המונגולים. בתקופה זו נוצרים במצרים כתבי יד מרשימים. הספר של סולטן שבן הוא גדול ויקר מאוד וגם פה יש את התופעה במקביל של הפצת

ספרים בחברה הרחבה, הפצה של ספרי מותרות, יוקרה בחברה העמידה.

 

יש תחום נוסף באסלאם. עד כה ראינו קוראן שגם לומדים ממנו והוא גם ספר ליטורגי. מי שקורא את הקוראן בזמן   תפילה הוא יודע זאת בע"פ. זה קושר אותנו לזה שקריאה זה דבר אחר- זה לדקלם בע"פ. יש עוד תחום שלוקח אותנו לפן הסקולארי ושם יש המון ספרים וטקסטים ופעילות. יש לנו ספרי מדע– הם חשובים בתחום שמקשר בין התרבויות. יש לנו את המדע היווני "ברוך השם הם כתבו הרבה מדע" ורוב הכתיבה הזו הייתה לא בלטינית אלא  ביוונית.  כל הקורפוס הגדול של מדע נקלט למעשה אצל המוסלמים מהר מאוד. המון ספרי מדע תורגמו מיוונית לערבית. ללטינית זה כמעט ולא תורגם, כך שבאירופה זה לא כל כך מוכר. הערבים הם היורשים הראשונים של

הידע הזה. הידע, הספרים הנ"ל מגיעים לספרד ושם במשך מאות שנים (והיהודים בספרד שחקו בזה תפקיד מרכזי) וחלק תורגמו לעברית וחלק לקסטיליאנית ומשם תורגמו ללטינית. כך הידע מגיע מצפון אפריקה וספרד לתוך

אירופה. ידע יכול לטייל בימה"ב דרך תרבויות ושפות שונות.

 

אדם בשם פטולמיוס חי במצרים במאה ה0 וכתב ספר אסטרונומיה וכתב על גלגל המזלות. זו המורשת של

פטולמיוס במצרים. המוסלמים למדו אותו ושכתבו אותו לשפתם. כך נוצר "ספר הקונסטילשנס-" ספר מערכות הכוכבים. זה לא  תרגום של  פטולמיוס אלא  גרסה  ערבית  של המקור. במקור היו  גם איורים והם גם עברו לתוך

הגרסה היוונית וזה קרה בצורה מעניית- יש את המערכת שנקראת אנדרומדה. במקור לקחו אות אנדרומדה

מהתרבות היוונית- נערה קשורה לסלע ובתרבות האסלאמית היא הפכה לנערה רוקדת. אנו רואים את הטיול שהידע

הזה עושה. בעיקר מחוץ לאירופה- איראן, עירק, סוריה וספרד.

 

מלבד מדע יש לנו כתיבה היסטורית– בעיקר סיפורי מוסר שהם גם קצת היסטוריים. סיפורים שאמורים לחנך. דוגמא לכך הם לקט סיפורים מעת אל חרירי שמספר על מסעותיהם של מלומדים בעולם האסלאמי שרצו להפיץ את הלמדנות הזו *( לא בטוחה לגבי הסיפור.) הספר הזה נכתב ואוייר בבגדד והוא מכיל אילוסטרציות של דמויות מהסיפור. אנו רואים את המלומדים שמגיעים אל ראש הכפר ושואלים אותו אם יוכלו להביא ספרים לכפר. אנו רואים תאור שלם של כפר- תמונה מאוד עשירה של תיאור החיים בכפר כדי להסביר למטיילים הנ"ל (שלמנהיג

קוראים אבו זהיב) איפה הם נמצאים.

 

 

09

 

 

 

תיאור נוסף הוא של שיעור בספריה. יש ארונות עם ספרים. יש מורה אחד שקורא בספר וכל השאר מקשיבים ולומדים ממנו מה שכמובן מעשיר את הסיפור בפרטים ריאליים של התקופה. המורה כנראה מדקלם והם לומדים

דרך הדקלום.

 

לסיום הספרים האסלאמיים- יש ספר אחד מאוד מעניין. ראשיד אל דים היה יהודי באיראן. הוא הכין את הספר

באיראן אחרי  שהמונגולים  התאסלמו-  הוא  כתב  את  ההיסטוריה  של  העולם.  זה  מאוד  חדש.  עד  כה  סיפורי

ההיסטוריה היו מאוד ספציפיים. הוא לא סיים אותו. ההיסטוריה שכתב כוללת יהודים ומוסלמים והולכת יותר רחב

ממה שהיינו מצפים מיהודי שנמצא בפרס באותה תקופה.