אמנות ימי הביניים

בתקופה האוטונית הכרנו את כנסיית סן מיכאל. זו כנסיה קרולינגית עם ריבוי מגדלים וגם יש פרופורציות

מיוחדות  שבהן כל חלק נמדד ביחס מתמטי לחלקים אחרים. זה נותן נושא כללי של הרמוניה. במקום רצף של

עמודים בבזיליקה הנוצרית הקדומה, יש לנו שבירה של הרצף בזכות האמנות שיוצרות ריבוע בסיסי של סידור

פרופורציונאלי.

 

מאה -11 שיא התקופה האוטונית. אירופה מבחינה פוליטית:

 

הפיצול ל/ של האימפריה הקרולינגית ואי יציבות כלכלית הביאו לפירוק האימפריה. המוקד הפוליטי של אירופה עובר לגרמניה. באירופה כולה תמיד יש רק קיסר אחד. יש כנסיות קטנות והמפה מאוד מפורקת ולא יציבה אבל מוסכם שיש קיסר אחד שנבחר ומקבל אישור ע"י האפיפיור ועכשיו מתגבשת הקיסרות הגרמנית עד סוף ימה"ב

ואף מעבר. הדוכסים בוחרים את הקיסר. צרפת מתפתחת לשלטון מלוכה וקיסר כבר לא יהיה שם.

 

מאה -11 הקיסרות בשיא כוחה.

 

הנצרות- במאה ה- 11 כל אירופה הפכה להיות נוצרית (בתקופה קדומה יותר היו גם פאגנים) והכנסייה בשיא כוחה, לכן צריך הרבה כנסיות ושיהיו גדולות- כוחה של הנצרות גורמת לה לרצות לבנות לגובה. בעיה נוספת היא התקרה. התקרה עד כה נבנתה מעץ שהוא חומר אורגני ופגיע ויכול להישרף- שריפות בימי הבניים "זה ה-דבר"

ולכן היה נחוץ פתרון גם לגודל וגם לתקרה (אבן זה בעיה.)

 

בגרמניה צרפת וספרד צצות כנסיות אשר בהן הקשת העגולה היא סימן היכר בולט (מבחינת הכמות-עדיפות.)

כאלמנט דקורטיבי זה מזכיר לנו את הסגנון הרומי ולכן החוקרים החליטו לקרוא לסגנון זה רומנסק!

 

היום יש נטיה לא לתייג כי זה שם אותנו במסלול קבוע ולא מאפשר לאבחן חריגים.

 

אז יוצרים קמרונות מאבן וניתן להתרשם שזהו סדר גודל אחר לגמרי. אבל לפני שנדבר על איך עושים את

הקמרונות נדבר על / תופעות פוליטיות:

 

 

1

 

 

 

.1 עלייה לרגל– בא"י מכירים אותה עוד הרבה קודם. כל מאמין עולה לרגל לאתרים החשובים לדת שלו. בנצרות  הרעיון היה להגיע לארץ הקודש.  אחרי הכיבוש המוסלמי ההגעה  לשם הייתה  בעייתית ואז רומא הופכת להיות המרכז הרוחני שאליו עולים. זה מתפתח כי הקברים- השרידים של פטרוס ופאולוס מושכים את המאמינים. זה מפתח הערצה לשרידים. קודם כל כי זה קבר או אפילו לחלקי גופה שמאוחסנים בכלי. הקריפטות שבהן יש שרידי קדושים "בקיצור קדושים יש." המגע הפיזי הופך להיות ממש חשוב, לא רק חלקי גוף- יכל להיות ביגוד, דם, חפץ

שנגעו בו וכו. התנועה הזאת הפכה להיות כמעט היסטריה- פיזור חלקי גוף וחפצים. הסנדל של אנדאס בטרייר,

999 לספירה- מיכל שרידים של גופה. זה מה שמושך את העולים לרגל.

 

  סביב המאה ה8-9- ספרד בשיא התסכול מהכיבוש המוסלמי– בצפון ספרד מישהו מצא את גופתו של יעקב השליח והמקום הזה הפך להיות ה-מרכז לעלייה לרגל, אפילו יותר מרומא. המונים מגיעים למקום לסנטיאגו (סנט ג'יימס הספרדי- יעקוב.) במאה ה11- מקימים את כנסיית סנטיאגו השליח שבאים אליה מכל אירופה, בדרכים יש תחנות ששם נבנות כנסיות ולמעשה מתפתחת תיירות שמשנה את הכלכלה באזור והכנסיות הנ"ל צריכות להכיל את

כל המוני האנשים שמגיעים.

 

.2 תופעת הנזירות מתחילה בנצרות הקדומה– מתחילה בא"י3 מצרים. באזור זה יש קבוצות ספונטניות של גברים3

נשים שמחליטים לחיות בשותפות ומקדישים את חייהם לנצרות. במזרח קבוצות נוצרות ומתפרקות ספונטנית.

 

במערב איטליה זה מתפתח אחרת- במאה ה1- באיטליה הופכים את צורת החיים הזאת לממוסדת. יש קבוצה של גברים3 נשים שמחליטים לחיות בשותפות כלכלית בעיקר ומקדישים את עצמם לישו. זה גם מבוסס מבחינה מוסדית וגם נכתב תקנון (רגולה) ע"י בנדיקט הקדוש שבעניו עוני הוא אידיאל. זה ממוסד והם מתלבשים ומתנהגים אותו

דבר.

 

 

מצבם ירוד מבחינה כלכלית ואינטלקטואלית, אין מספיק אנשים

יש באלגן- הנזירים מושחתים,

במאה ה11-

 

במנזרים. היו גם בעיות מבחינה פוליטית (יש פלישות של ויקינגים וכו) ואז חלה רפורמה מסיבית בנזירות.

 

יש שני סוגי רפורמה:

 

.1 קלוני, בגורגונדיה, מזרח צרפת, (הכנסייה שם נהרסה במהפכה הצרפתית) נוצרת רפורמה שעוסקת במעמד

פוליטי וכלכלי. הם מגייסים כסף ע"י שליטים באזור, מקימים כנסיות חדשות. יוצרים רשת שלמה של מנזרים

חזקים מ/- בחינות: אינטלקטואלית– אלו מרכזי מחקר ולימוד ועשייה תרבותית. פוליטית– בקשרים עם המלוכה.

כלכלית– "הם מסודרים לגמרי" אגב כנגד לרגולה של בנדיקט.

 

.2 סיטו, גם בצרפת, הגישה היא צנועה, פשוטה, הנזירים קוראים לעוני ומדיטציה. הם הרבה יותר מופנמים. אין

להם עניין להיות גופים פוליטיים  מרכזיים.  הם  לא  מתלהבים מאמנות  יקרה ולא מעוניינים  בפיסול.  אז  בניגוד

לאמנות המתפתחת בגורגונדיה פה יש מעט מאוד.

 

בשני המקומות יש השלכות רבות על עולם האמנות.

 

.3 במקביל יש מאבק בין האפיפיור לקיסר על השליטה. עד כה הקיסרות התפתחה כגוף פוליטי והאפיפיורות גם

אך יותר כגוף רוחני דתי. ב1//- לספירה האפיפיור מכתיר את הקיסר. זה אומר שהאפיפיור הוא גוף סמכותי יותר! במאה ה11- הקיסר רוצה להסמיך את הבישופים כי הם דמויות פוליטיות חשובות- יש להם קרקעות והם מקושרים בקשרי משפחה עם הקיסרות. וכך מתפתח אחד הויכוחים הקשים של ימי הבניים. לבסוף "אני הורסת לכם את

ההפתעה" האפיפיור מנצח. הכוח של הכניסה רק עולה ומתחזק.