אפריקה בתקופה הקולוניאלית – צרפת

לפני ועידת ברלין מתרחשים מסעות רבים באפריקה והמטרה שלהם היא לנסות לחתום על חוזים עם מקומיים. אחד המסעות היותר מפורסמים הוא של גו'זף גליאני ב1879 והמטרה שלו היא לסמן את

האזור של גנאה הצרפתית ומאלי.

1890-1892 לואיס מונטייל יוצא למסע מדקר עד צ'אד במטרה ליצור איזשהו רצף. מתחילת שנות ה80 הצרפתים נתקלים במערכות פוליטיות מקומיות מוסלמיות (לא אסלאם כמו

שאנחנו מכירים) הם חלק מקבוצות אתניות: קבוצות המנדה (קבוצה גדולה עם חלקים מאוד גדולים) או קבוצת הפולה, מערכת פוליטית שנקראת מוואסאלו (מקבוצת המנדה) ומי שעומד בראשה הוא סמורי טורה. הצרפתים וההיסטוגרפיה רואים בדבר הזה כמלחמה לעצמאות בכובש הזר, אך

העימותים הללו הם בד"כ תוצרים של חיכוכים בין ראשי המערכות הפוליטיות הללו. עוד מערכות שלצרפתים יש איתה עימות היא אטופולור (קבוצת הפולה) ופונטאנג'לון

 

ב1888 יש הסכמה לזה שהצרפתים יקבלו שליטה על האזור של ג'יבוטי ותימן שהוא אזור חשוב כי הוא קרוב לים. ג'יבוטי מוכרזת רשמית כמושבה צרפתית ב.1896 במאה ה17 הצרפתים משתלטים על האי הקטן ראוניון. מי שמשכו את צרפת להשתלט על מדגסקר זה המתיישבים בראוניון שרצו לגדל סוכר במדגסקר. כבר מ1883 יש דרישה צרפתית להכיל פרוטקטורט (חסות- שליטה מסוימת שבה המעצמה היא הגורם השולט אך יש עדיין את השלטון המקומי והשליט שלה הוא השולט) על מדגסקר. בסופו של דבר האור הירוק שניתן לצרפתים ב1890 להשתלט על מדגסקר הוא מידי

הבריטים והגרמנים. הצרפתים נאלצים להילחם עם המערכת הפוליטית במדגסקר שנקראת מרינה. עד 1905 יש שליטה מעשית צרפתית במדגסקר לאחר עימותים רבים. מי שהיה הקצין שהשתלט על

מדגסקר הוא ג'וזף גליאני

 

אנחנו נמצאים באיחוד של גרמניה .1871 עד שלב מאוד מאוחר, עד ועידת ברלין יש התנגדות משמעותית של ביסמרק להקים אימפריה קולוניאלית גרמנית. מי שמוביל לזה שיוצרו מושבות

גרמניות באפריקה הם סוחרים, בנקאים, מיסיונרים, קצינים ימאיים ואנשי אוניברסיטה. ב1882 הם מקימים את "האיחוד הקולוניאלי הגרמני" שהמטרה שלו היא להשפיע על דעת הקהל הגרמנית

ליצירת אימפריה קולוניאלית בגרמניה. לגרמניה יהיו 4 מושבות באפריקה: אחת מהם תהיה בטוגו, ב1919 תחולק טוגו לשתי מעצמות

שונות: חלק אחד יהיה של גנאה וחלק אחר יהיה מנדט צרפתי. אחת מהם זו קמרון : קמרון תחולק למנדט של צרפת ומנדט של בריטניה. שתי המושבות המרכזיות הן: דרום מערב אפריקה הגרמנית (נמיביה של ימינו) וטאנגאנייקה (טנזניה של ימינו – מזרח

אפריקה.) עם הקמת הרייך השני ב1871 יש חוגים מסוימים בחברה הגרמנית שדורשים ליצור

לגרמניה אימפריה קולוניאלית.. אלו פרופסורים באוניברסיטאות, עיתונאים, סוחרים, קציני צבא, בנקאים ועוד… גם כאן קמות אגודות גאוגרפיות שהמטרה שלהם היא לקדם את הקולוניאליזם הגרמני. אחת מהם מוקמת ע"י אוטו קרסטר ורוברט יאנך והם מקימים את החברה הגאוגרפית המסחרית. יש בה הרבה חברים- חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות. אחד החברים בה הוא

היינריך דרייצה- היסטוריון ואנטישמי מאוד גדול. הם טוענים שזה ייתן להם גישה כלכלית ושזה ייצור שווקים חדשים ויאפשר מסחר בחומרי גלם. בגרמניה המהפכה התעשייתית מתחילה לתת אותות באמצע המאה ה.19 מרחב ההגירה החדש- טענה זו אומרת שהמושבות שגרמניה הולכת ליצור הם אזורים שאליהם יהגרו גרמנים במקום להגר למקום אחר (אמריקות למשל) עד 1870 יש 2.5 מיליון

גרמנים שמהגרים לארה"ב מגרמניה. הם רוצים לכבוש מושבות כדי  שהמהגרים יעברו למושבות של

גרמנים באפריקה ולא לאמריקות. טענה נוספת זו היוקרה שתתוסף לגרמניה לאחר הכיבושים. בסופו של דבר, מי שקובע אם יהיו כיבושים או לא הוא ביסמרק. ביסמרק נגד הכיבושים עוד משנות ה60 אך

ב1884 הוא משנה את דעתו. הטענות להתנגדותו של ביסמרק: חוסר כדאיות כלכלית. ביסמרק טוען שהדבר הזה הוא ניצול של סוחרים ובעלי הון את המדינה כדי שהם יוכלו להפיק רווחים באפריקה (לאחר שגרמניה תיצור שם את כל התשתית.) טענה נוספת היא שגרמניה נמצאת תחת איום מצד צרפת וביסמרק נהיה אובססיבי לגבי האפשרות שגרמניה תהיה

מותקפת משתי חזיתות: הצרפתים והרוסים.  ביסמרק מתעסק ב2 נקודות חשובות:

.1  בשביל לכבוש את בריטניה גרמניה צריכה גם צי חזק וגדול. לכן אחד המטרות שלו היא להגדיל

את הצי הגרמני.

 

 

 

 

 

.2 תנועת המלקחיים- מצד אחד שצרפת תתקוף ומצד שני שהרוסים יתקפו. הגרמנים הוגים את תוכנית שלייפן: יצירת מסילות של רכבות שיובילו מצד אחד לצד שני של גרמניה ואז הגרמנים

ייכנסו לצרפת.

עוד נקודה חשובה: ביסמרק חושש שהעימותים שעלולים להיווצר עם בריטניה וצרפת עלולים להיות

הטריגר ליצירת המלחמה באירופה.