אפריקה בתקופה הקולוניאלית – צרפת

צרפת  כבר מהמאה ה17 יש נוכחות צרפתית באזור של סנגל, יש שם 4 מושבות עם סטטוס שונה: דקר (שתהפוך לבירת הפדרציה של מערב אפריקה הצרפתית,) סנט לואי, האי גורה, פיט. המעמד של

הפדרציות האלו שונה מהמעמד של כל הפדרציות שנמצאות תחת צרפת. ב1827 מתחיל הכיבוש הצרפתי באלג'יריה. המתיישבים הצרפתים שם ייקראו פיאנואר (רגליים שחורות.) בסופו של דבר ב1862 יהיו באלג'יריה כמעט מיליון צרפתים.. לכיבוש זה יש תפיסה של

הכדאיות של הקולוניאליזם. בשנות ה70 לצרפתים אין עניין כ"כ בהמשך הכיבוש הקולוניאלי. בנוסף, ב1870-1871 יש בעיות

גדולות בצרפת. תקופה בעייתית ומבולבלת בצרפת והקולוניאליזם לא היה בראש סדר העדיפויות של

הממשל ודעת הקהל. מצב זה משתנה כשמגיע ז'ול פרי.

ז'ול פרי- ראש ממשלת צרפת בשתי קדנציות בשנות ה.80 הרפובליקה שלו (הרפובליקה ה,3 הארוכה ביותר) מקבלת אופי חילוני, הרפורמות שלו ידועות ככאלו שקשורות בהפרדת דת ומדינה ובחינוך: חינוך חינם חובה, אם פעם היה נהוג שהמורים בבה"ס יהיו הכמרים אז ז'ול פרי "בועט"

אותם החוצה, דבר זה גורם לשינוי מאוד משמעותי בצרפת. ז'ול פרי נחשב כאבי הדוקטורינה הקולוניאלית הצרפתית: צרפת צריכה לשאוף להשתלט על כמה

שיותר מקומות. הוא מעלה 3 טיעונים:

 

הטיעון הכלכלי: התפשטות קולוניאלית תתרום לכלכלת צרפת בזכות הרחבת שווקיה והבטחת

אספקה סדירה של חומרי גלם לתעשייה שלה. הטיעון המוסרי: החברות המערביות השיגו דרגה גבוהה של פיתוח טכנולוגי, מדעי ומוסרי ועל כן היו עליונות על שאר החברות. אשר על כן, לחברות אלו יש בעת ובעונה אחת זכויות וחובות כלפי חברות לא מערביות שנחשבו כנחותות. : "אנחנו הצרפתים, הבאנו את התרבות האנושית למקום הכי גבוה

שיכול להיות ולכן יש לנו חובה מוסרית להביא את האנשים שנמצאים בתחתית הסולם האבולוציוני, לקדם אותם ולהראות להם את האור." (ציטוט ציני של גיא) יש צמתים שבהם נחשף עד כמה הטיעון הזה הוא ציני ומניפולטיבי, כשיש שינוי באידיאולוגיה הקולוניאלית הצרפתית יש שינוי מהותי בטיעון

זה. הטיעון הפוליטי: פרי סבר כי הרחבת האימפריה הצרפתית תחזק את עמדתה הפוליטית של צרפת באירופה ותאפשר לה לעמוד מול מדינות אירופה האחרות, ובעיקר מול אויבתה גרמניה שהביסה אותה ב1871 וגזלה ממנה את אלזס לוריין. היצירה של קולוניות וההשתלטות על שטחים תחזק את צרפת גם מבחינה פיזית (יהיה אפשר לגייס משם חיילים-הגדודים הסנגלים) וגם מבחינה פוליטית

פנים אירופית ובינלאומית.

 

לפרי יש השפעה מאוד משמעותית באפריקה ובחשיבה של איך יתנהל הקולוניאליזם הצרפתי. בסוף שנות ה70 תחילת שנות ה80 קמות אגודות וארגונים שקוראות לכיבוש קולוניאלי צרפתי. הם מתאחדים למפלגה בשם "המפלגה הקולוניאלית הצרפתית" שפעלה בעיקר על מנת לקדם את ההתפשטות הקולוניאלית הצרפתית דרך תעמולה, חינוך, עיתונות והשפעה על קובעי המדיניות

בצרפת. לא רק ז'ול פרי מנסח את הטיעונים והדוקטרינות, יש גם גורמים במערכת הכלכלית הצרפתית באותה תקופה שמסבירים למה הכיבוש הקולוניאלי הוא כדאי, למשל הכלכלן הצרפתי פול לורי טען שיש שני

סוגים של קולוניאליזם:

הקולוניאליזם הישן: העברה של אוכלוסיות ממדינת האם אל הקולוניה כמו שקרה באלג'יריה. הקולוניאליזם החדש: כרוך בייצוא ההון (לא אנשים) ממדינת האם אל הקולוניה. יש העברה של הון

וכך נוצר רווח.

פול לורי טען שצרפת צריכה לדבוק הקולוניאליזם מהסוג החדש.

המתנגדים טענו: אתם אומרים שאנחנו נייצא הון, ניצור שווקים, נמכור סחורה צרפתית ונתעשר. אנחנו נכבוש את האזור, נקים מערכת אדמיניסטרטיבית, נקים כוחות שיטור ושיפוט. מי ישקיע כסף בדבר הזה? ההוצאות האלו מתרגמות להעלאה של המחיר של הסחורות שיימכרו בשוק. ואז יבוא איזה הולנדי וימכור את הסחורה שלו בשוק באיזה מחיר שירצה וכולם ייקנו ממנו. כלומר, לבסוף

הרווח יגיע לאנשים אחרים שלא השקיעו בכל הסיפור הזה.

זו טענה יפה אך עד היום עיקר הסחר של המושבות הקולוניאליות לשעבר היא עם מעצמת האם. בסופו של דבר יש עדיין שימור של סוג של מונופול של המעצמה. עדיין יש העדפה מאוד ברורה של קניית סחורות שבאה ממדינת האם. מתנגדים נוספים טענו שזה רק יחליש את צרפת ושיש למקד את

הכוחות נגד גרמניה ולא בכיבוש קולוניאלי.

 

 

 

 

 

לבסוף, רב דעת הקהל בצרפת תמכה בטיעוניו של ז'ול פרי ופול לורי למרות שחלק נכבד מהימין הצרפתי לא תומך בכיבוש הקולוניאלי כי הוא מעדיף להתעסק בבעיות הפנים אירופיות שיש לצרפת

(נקמה בגרמניה.)..

 

יש עוד שתי מושבות חשובות שהופכות להיות מושבות צרפתיות בצפון אפריקה: טוניסיה (זול פרי יוצר את הכיבוש הזה ב1881 בהסכם שנקרא הסכם ברדו) בהסכמה גרמנית ובריטית. עיקר

האוכלוסייה האירופית בטוניסיה זה איטלקים שבאים לעבוד שם. ב1911 יש כיבוש קולוניאלי של מרוקו. מרוקו לא הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית. בסופו של

דבר הצרפתים כובשים את מרוקו בהסכמת המלך. הגורם המרכזי שהוביל לכיבושים האלו זה העמידה של צרפת מול גרמניה והרצון של הצרפתים

להגדיל את כוחם אל מול גרמניה.

 

אם נתייחס לאפריקה שמדרום לסהרה: 1895 (פדרציה ראשונה) וב1908 (פדרציה שנייה) הצרפתים

מאחדים את המושבות השונות שלהם לשתי פדרציות גדולות:

.1 מערב אפריקה הצרפתית A.O.F (מאוריטנייה, סנגל, מאלי (סודן הצרפתית,) גינאה הצרפתית, חוף השנהב, בורקינה פאסו, טוגו בנין, ניז'ר, הבירה של הפדרציה היא דקר-בירת

סנגל של ימיננו). הפדרציה הזו יותר גדולה, יש ממנה יותר רווח, צפיפות אוכלוסין נמוכה באופן

כללי אך נמוכה מזו של הפדרציה השנייה, השקיעו בה יותר מאשר בפדרציה השנייה.

.2  אפריקה המשוונית הצרפתית: :A.E.F  צ'אד, אובאנגי שרי (הרפובליקה המרכז אפריקנית,)

קונגו הצרפתית, גבון, קמרון (מחולקת חצי חצי בין הבריטים והצרפתים.)

יש עוד כמה אזורים קטנים שצרפת שולטת בהם: ג'יבוטי ב1888 יש חלוקה של האזור הזה

שמוכתבת ע"י בריטניה. יש את סומליה הבריטית וסומליה הצרפתית (ג'יבוטי.) ומדגסקר ב.1890