טבע דומם– תחום חשוב בציור הספרדי. זה נושא שקיים גם באיטליה ויש הרבה ממנו במאה ה.16- צייר הטבע הדומם הדרמטי ביותר הוא דווקא מספרד- ג'אן סאנחז קוטן. אנו לא מכירים הרבה עבודות שלו. הוא מצייר רק טבע דומם. הוא לא זכה לפרסום והוא נכנס למנזר ומצייר טבע דומם שם. המשחק הקומפוזיציוני של קוטן הוא
מאוד מיוחד. הוא בונה קומפוזיציות משלו.
קוטן, טבע דומם, -1600 הוא תלה חבוש וכרוב ופרס מלון והציב לידו קישוא. מול קרווג'יו שצייר פרות רקובים
בסלסלה, בצורה קונבנציאונאלית.
אחד מתלמידיו, חואן ואנדר האלן– שילוב ספרדי והולנדי/ פלמי כי במאה ה16- הייתה מלחמה בין הפרובינציות של השפלה לספרדים ורוב אנשי המעמד הגבוהה ברחו לספרד. הוריו עזבו את הפרובינציות הצפוניות והתיישבו
בספרד.
ואנדר האלן, טבע דומם עם כלי זכוכית, -1626 משחק עם הקומפוזיציה, אותו מעניין הטקסטורה והחומר.
ואלסקז צומח מתוך עולם הציור הספרדי- הוא בא מסביליה שיש בו מרכז אמנותי חשוב )בספרד.( בציורים
הראשונים שלו )לפני מדריד( יש השפעה של המרכיב של ארציות וגם התייחסות לטבע דומם.
ולאסקז, אישה מבוגרת מבשלת ביצים, :1618 זה בדיוק מה שאנחנו רואים. יש לשים לב לצעיף שלה- איזה
ויטואוז! ממש מרגישים את הרכות של הבד! שלא לדבר על הביצים! יש משחק של חומרים ושל טקסטורות. יש
עץ, מתכת, בד, זכוכית, קש.. יש המן משחקי חומרים וזה משהוא שחוזר בציורים של ולאסקז.
ולאסקז, הביקור של ישו בביתן של מריה ומרטה, :1618 מרטה היא הפטרונית של הטבחים. השאלה היא- מה אנחנו רואים? אצל ולאסקז אנו רואים משחקים עם המראות. יש את הזקנה שמצביעה על הצעירה והן המרכיב המרכזי ביצירה אבל אז רואים עוד חלק שלא ניתן לומר אם זאת תמונה/ חלון/ מראה- זו החידה של הציירים של
המאה ה-17- משאירים אותנו עם סימן שאלה.
ורמיר כהשוואה- ציור המים של ולאסקז כמו ב'מוכר המים מסביל' הוא ממש אמיתי- קרים ונקיים. זו היכולת המדהימה שלו, הוירטואוזיות שלו. המשחק עם הטקסטורות. ורמיר מגיע אחר כך. הציור הספרדי הגדול הוא תוצר
של השפעות הולנדיות- שכמו שאמרנו עוסק בצורת הצגת החומרים והסמליות.
בשנות ה20- מגיע ולאסקז למדריד ופוגש את פיליפ ה,4- יש הערכה הדדית וולסקז נהיה צייר החצר שלו. פיליפ
ה4- מאוד אוהב את ולאסקז, בעיקר בגלל הדיוקן שצייר לו ולאסקז. הוא יכול היה לזהות את היכולת של ולאסקז.
בדיוקן הימני הוא נראה כמו הדיוקן של קארל ה5- שצייר טיציאן, שיצא מהיער אל השפלה- מהאור אל החושך. בזכות רובנס ולאסקז מצליח לנסוע לאיטליה ללמוד )פיליפ לא רצה שיסע.( הציור הימני הוא של רובנס- משפט פריס. "הנשים של רובנס" ידועות ברכות שלהן. הן שופעות. ניתן לראות כיצד היווה רובנס השראה לולאסקז בציור של בכחוס- בכחוס מתואר כדמות רכה, שמנמנה ושופעת יחד עם כל האיכרים, דלת העם, אנשים צרובי
שמש, פשוטים ואפילו טיפה אדמומיים משתיית יין- קטע ספרדי, נראה מציאותי למרות שמדובר בנרטיב מיתולוגי.
כשולאסקז חוזר מאיטליה ציוריו יותר מושפעים מטיציאן )גם רובנס עצמו מושפע מטיציאן.( הדמויות הרבה יותר מוצקות ושריריות. הוא מתאר נרטיב, לא סתם אוסף של אנשים- הסיפור על אפולו שמגיע לוולקן ומספר על
בגידותיה של אשתו. מה שנחמד כאן, זה שאנו לא יודעים מי זה וולקן! גם פה יש משחק של טקסטורות.
סצנה מקרב שהתנהל בין המורדים לספרדים והכניעה של וראדה- אחד מאותם הקרבות שהספרדים כן מצליחים לנצח את הולנד )הולנד הייתה מנצחת בד"כ.( מה שמעניין אותנו זה הטקס הקבוע של איש הצבע הבכיר/ השליט
שמושית את המפתחות של העיר. האירופאים מאוד בקטע של טקסים. יש לנו את הגנרל המנצח והגנרל המפסיד.
מה שיפה פה זה האופן בו המנצח שם את היד על המנוצח ומסתכל לו בעניים.
ולאסקז, ונוס וקופידון, :1648 הוא מצייר אותה מהגב ומשם היא נורא יפה. יש השפעה מציורי המראה של רובנס.
ולאסקז, לאס מנינס, :1656 יש את הנסיכה ומשרתותיה עם דיוקנו האישי של ולאסקז עם מראה/ תמונה של המלך
והמלכה.
21
זורברן- ממשיך דרכו של קוטן בציור טבע דומם וצייר יוצא מגד הרגיל מבחינה טכנית.
זורברן , טבע דומם עם תפוזים ולימונים, :1633 הטקסטורה של הלימונים מציאותית להדהים ואת פריחת התפוזים
כמעט ניתן להריח.
ישו על הצלב- זורברן (1627) מול ולאסקז .(1632) היצירה השמאלית של זורברן- אחת הצליבות הכי מדהימות בעולם. היא נמצאת היום בשיקגו. היא גדולה- תמונת מזבח. מה שבולט פה זה השקט, הרוגע. הוא שם את הראש על הזרוע שלו והבד מוטה לאותו כיוון- יש אפקט מאוד מוצלח של איזון רך ולירי. לעומת ולאסקז שהיא פחות
מרשימה.
זורברן, הערצת הרועים, :1638 קפלה ססטי להשוואה. כולם כלל המדונה ספרדים.
זורברן, הערצת המלכים, :1639-40 לאונרדו דה וינצ'י הלא גמור להשוואה. הרמת הראש של המלך מראה על
הערצה- מופיע בשתי היצירות. האופן שבו מצליחים זורברן ודה וינצ'י לתאר את ההערצה מאוד יפה.
זורברן, פיטר נולסקו בחזיון שרואה את צליבת פטרוס, :1628 הוירטואוזיות של זורברן. יש לו הרבה סגנונות.
ריברה– דור שני של הציירים הספרדים.
ריברה, חוש הטעם, :1613-16 יתכן כי מתאר את חוש הטעם אך לא ברור כי אין ציורים של שאר החושים.
בהשוואה לאניבלה קראצ'י )מימין.( ריברו חיי בספרד אך בנאפולי )עיר איטלקית בשליטה ספרדית.(
החיים הטובים– דבר שקיים בציור הספרדי. אנשים מסכנים, איברים עקומים. פה יש איש עם שיניים שחורות
ועקומות ומאושר.
אצל מורילו האיקונוגרפיה כל כך מוכרת שגם
:1667-70
הבן האובד,
חזרתו של
)צייר ספרדי,(
מורילו
כשרמברנדט מצייר זו אותה איקונוגרפיה בדיוק.
החיים הטובים שלו מורילו– יש לו הרבה ציורים של ילדים קטנים, עניים, לובשי סחבות והם נראים מעולה.
כאילו אכלו את המאכלים הכי טובים ולא חסר להם כלום.
מה יש בציור הספרדי?
- טבע דומם )קוטן, זורברן, חואן ואנדר האלן(
- "החיים הטובים" )מורילו, ריברו(
- תיאור מציאותי, מחיי היום יום הספרדיים
