שלהי המאה ה16- תחילת מאה (17
היום הוא נתפס כאחד הציירים המוכרים ביותר באמנות. הוא אחד המרכזיים בבארוק במאה ה.17- כל מה שהיה מוגדר כסגנון ואיקונוגרפיה והקשרים שבין אלמנטים מוכרים, מטושטשים ע"י קרווג'יו. הוא כל הזמן בתנועה. היה
איש שנוי במחלוקת. היה אדם מוכשר שיצר בסגנון יוצא דופן והיווה השראה לבארוק לא איטלקי )ספרד, צרפת,
הולנד.( מצד שני היה איש בעייתי, פורסם בבת- אחת. זה הוציא ממנו דברים פחות טובים. נעצר, היה איש אלים. ב1606- הוא הרג אדם בגלל משחק טניס וברח מרומא. בשלב זה היה תמיד בתנועה- נאפולי, סציליה.. וחיכה שיקבל חנינה מהאפיפיור. הוא חיפש וקיבל תואר אצולה במלטה ואז לקחו אותו ממנו. הוא קיבל חנינה ובדרך
לרומא מת ממלריה.
הוא לא יצר הרבה ציורים. הוא צייר אלה פרימה )ישר על הקנווס.( יש שינוי סגנוני בין ציוריו הראשונים לאחרונים. אחת הביוגרפיות שלו מדברת על הציורים שנדחו ע"י הכנסייה. קרווג'יו נתפס כמי שחלק מציוריו אכן
נדחו ע"י הכנסייה הקתולית. אנו נמצאים בתקופת מעבר אמנותית ודתית )ועידת טרנט( ואין זה מפתיע.
היצירות הדחויות של קראווג'יו:
.1 מתי והמלאך )שהוזמן ע"י מתיו קונטרלי לקפלה קנטרלי בכנסית סן לואיזי דה פרנצ'זי. זה צילום שחור
לבן כי התמונה המקורית נהרסה.(
.2 מות המדונה )שהיום נמצאת בלובר.(
.3 המדונה של הנחש.
קרווג'יו הצליח מאוד כצייר דתי, מצד שני יש לו ציורים שנדחו ומצד שלישי הוא לא חי חיים נוצריים טובים.
פליאוטי טען שצייר כנסייה חייב להאמין במה שהוא מצייר אחרת הוא לא יוכל להעביר את המסר הנכון.
למרות שיצירות אלו נדחו תמיד היה להם קונה. קרווג'יו זכה לפטרונותם של חברי כנסיה בכירים.
למה כל אחת מיצירות אלו נדחו?
מתי והמלאך:
.1 לא אהבו את תיאור הרגליים הגסות והמלוכלכות של מתי, היות והרגליים הם החלק הכי קרוב לצופה.
הלכלוך נותן תחושה של פשטות לא רצויה. .2 הבעת הפנים המופתעת והטמבלית והיד הגסה שנראת כאילו המלאך מראה לו איך לכתוב. אחת הרפורמות שנעשתה בעקבות הטענה הפרוטסטנטית- המטיפים לא יודעים קרוא וכתוב ולכן הקתולים
שמו דגש על החינוך וההשכלה של הכמרים והנזירים.
קרווג'יו ניסה להראות את החיזיון של מתי, שמראה על כתיבה דתית ברמה הגבוהה ביותר! יש לו ניסיון דתי אמיתי אך הצורה שבה זה נעשה היא לא מתאימה. יש ציור חדש שבו הדרך שבה מתי מתואר הרבה יותר מכובד והמלאך
כלל לא נוגע בו.
מות המדונה: זיהו אותה כזונה )מוכרת( שטבע בנהר. היא נראת כאישה פשוטה ופרועת שיער עם רגליים מלוכלכות. קרווג'יו
ניסה לתאר את המדונה בצורה מציאותית ונגישה. כשעושים רפורמה בכנסיה תמיד חוזרים לימים הפשוטים, רגילים, צנועים. וזה מה שקרווג'יו ניסה לעשות- לקרב את המדונה לציבור המאמינים. הוא ניסה לתאר אותה ישנה
ולא מתה. הוא לא לקח בחשבון שהנזירים מכירים את הזונות של רומא..
המדונה של הנחש: הנחש שהוא הסמל של החטא הקדמון, השטן, היצר הרע. המדונה וישו שהם הכי נעלים וטהורים לא יכולים שיהיה
להם מגע ישיר עם הדבר הכי בזוי שיש- הנחש. קרווג'יו ניסה להראות את הניצחון של הנצרות על השטן.
תמיד אפשר למצוא את הרציונאל של קרווג'יו שהולך בקנה אחד עם הרעיון הקתולי אך הדרך שבה עשה זאת
הייתה לא מתאימה.
קרווג'יו הגיע לרומא חסר כל. הוא מייצר ציורים שנועדו ליצור עניין. הציורים המוקדמים שהוא יוצר מושכים לא מעט עניין. הנושאים לקוחים מהיומיום, בעיקר צוענים. הציורים הנ"ל לא מתועדים מבחינת תאריך. מדובר שנות
ה90- של המאה ה.16-
ציור ג'אנר: ציור שמתאר מצבים. המצאה של קרווג'יו- קומפוזיציה של 2-3 דמויות בחצי גוף.
