אמנות ימי הביניים – פיסול באדריכלות הרומנסקית

מלבד  הרושם  הטכנולוגי,  יש  דגש  רב  על  פיסול  וציור  בכנסיות  הרומנסקיות.  צריך  לחשוב  על  הכנסייה

כמיקרוקוסמוס שבו כל האלמנטים מחוברים זה לזה בתופעה אינטגרטיבית.

 

העיטור הפיסולי בכנסיה הרומנסקית מופיע בכמה איזורים בכנסייה:

 

כניסה, אחד ממוקדי המשיכה. עבר על הכנסייה לא מעט מהתקופה הקרולינגית ובסוף צומח מכך עניין הכניסה. בכנסיות המונסטיות (מנזר) יש גם חצרות עם עמודים ועליהם כותרות ששם הנזירים מעבירים את הזמן. כל מה שקורה בגגות בגבהים שונים והם עולם ומלואו של אלמנטים פיסוליים -)rosheim( גרוטסקות, דרקונים, מפלצות שבכנסיות גדולות לא תמיד ניתן לראות פסלים אלו. זוהי איקונוגרפיה אחרת מאשר של הכניסה המרכזית, זה עיטור  של השוליים. הכניסה היא האיקונוגרפיה הרשמית, הדתית ואילו פסלים אלו הם זניחים. ציורי הקיר פגיעים

 

St.-Savin-sur

מאוד ולא שרד מהם הרבה. הוא משלים את מה שקורה בפיסול ומדבר בשפה דומה. בסנט סבין

Gartempe אנו רואים הרבה חלקים נקיים. הקמרון משאיר לנו הרבה קיר לצייר עליו.

 

 

הפיסול הוא עשיר, בכל מקום ומרשים. הוא אמור ליצור קשר עם הצופה- פחד, ייראה. המנזר הסיסטציאני דוגל בעוני, צניעות ופשטות. נשאלת השאלה לאיזה צורך יצרו את המפלצות האלה (בפיסול?) יש זרם שלם שחושב שהפיסולים האלה מיותרים, מבזבזים כסף ומסיחים את הדעת. זהו לא פיסול מונומנטלי (זה נגמר בתחילת הסמסטר הקודם.)! זה יצא מהרפרטואר האמנותי באירופה. הפיסול כעת הוא יחסית קטן, שטוח ותבליטי. בסוף המאה ה11- מתחיל תהליך שיסתיים ברנסנס של חזרה לפיסול המונומנטאלי. כעת התבליט השטוח והקטן יחסית נהיה יותר דומיננטי. יש ויכוח אם זה נעשה יותר בצרפת או בספרד. אנו לא נפתור את הויכוח והדוגמא היא על הגבול

1020) c. )St.-Génis-de-Fontaines, של המעבר בין התבליט הקטן יחסית לפיסול המונומנטאלי.

 

בתקופה זו  באיטליה  עדיין  יש תקרות  עץ שטוחות  ואנו  נתרכז  בצרפת- נכון לזמן זה, זהו גרעין פוליטי קטן, דוכסיות שיש להם תרבות ושפה משותפת, אך זה עוד לא צרפת של היום. הכוח השולט באזור זה היא הכנסייה. כל

מקומות המסומנים במפה מסמלים את הכנסייה "כל הדרכים עוברות דרך צרפת."

 

מבחינה צורנית, בפיסול הנוצר במיוחד בצרפת יש לנו שתי אסכולות:

 

 

חזרה למקורות קלאסיים-

אך לפתע יש

.1    השפה  הדומיננטית  היא  השבטית,  השטוחה,  המסוגננת,

 

Toulouse היא דמות נפחית- תבליט גבוה, יש גוף מתחת לבד, ארגון מעניין של אנטומיה. יש עניין רב

במקורות הקלאסיים. עצם העובדה שאנו יודעים את שמו של האמן היא מיוחדת מאוד! .Gilduinus האמנים בימה"ב רואים את עצמם כעושים עבודת קודש עבור האל אך אין להם את התפיסה של "האמן הגאון" שרוצה להשאיר חותם. אך הינה פה יש שינוי בגישה, הוא לא אנונימי! זה לא הופך לנורמה. יחד עם הסגנון השונה, זה באמת ראוי לציון. כל הגוף של ישו נמצא בתוך מנדורלה (שקד) ויש עוד 0

מלאכים בגישה דומה. זה נמצא בטולוז, דרום צרפת.  בד"כ הפיסול הרומנסקי הוא באבן גיר אבל פה

האבן  קשה,  אולי גרניט. האמנים שהיו  מועסקים בבית המלאכה  של גילדואינוס נודדים בסיום העבודה

לסנטיאגו וניתן לראות אלמנטים סגנוניים ברורים מאוד. זה מלמד על אופי העבודה באותה תקופה-

מסיימים פרויקט ונודדים לפרויקט הבא. .0 בבוגונדיה אנו רואים גישה סגנונית שיותר מזכירה את הרומנסק– קלוני לא שרדה ונשאר מעט מאוד משם.  בשרידים  שנשארו  אנו  רואים  גישה  מונומנטלית  אך הדמות היא צרה, ארוכה, בתנוחה מאוד מסובכת. זאת אמנם דמות עם אנטומיה אנושית, אנו לא רואים את הקשר בין הבד לגוף. הקפלים הופכים להיות משהו בפני עצמם ולא באים לשרת את התיאור האנטומי של הגוף. האמנים הרומנסקים הופכים

את הקפל לאלמנט קישוטי בפני עצמו.