אפריקה בתקופה הקולוניאלית – פורטוגל

אפשר לראות את השינויים במערכת הקולוניאלית דרך השינויים במערכת הפוליטית הפורטוגלית. ב,1891 במאי/יוני עם החתימה על האולטימטום יש הבנה גם של הממשל הפורטוגלי וגם של הציבור

שאם פורטוגל לא הולכת לעשות שינוי משמעותי במשטר הקולוניאלי אז המושבות יחדלו מלהתקיים. מי שמופקד על יצירת הרפורמה הוא אנטוניו ג'וסה הנש שר הימייה בממשלה האחרונה של האולטימטום והוא נשלח ב1891 למוזמביק על מנת לראות מה הולך שם כי המצב היה קטסטרופלי מבחינת ההתנהלות של המערכת השלטונית של המושבות. נזכיר שפורטוגל ביטלה ב1836 את סחר

העבדים אך ב1891 עדיין יש שם סחר עבדים (שיוצאים לאו דווקא לאמריקה אלא לצד השני.)

 

 

 

 

המטרה שלו בסופו של דבר היא לנסח את המדיניות הקולוניאלית הפורטוגלית, הוא מושפע מהמערכת הבריטית. גם באנגולה. למה דווקא מוזמביק? כי האיום הבריטי והדרום אפריקאי המשמעותי הוא על מוזמביק ולא על אנגולה. מי שמנסח את העקרונות בסופו של דבר זה אדוארדו

אגוסטה (מושל אנגולה) בספרון קטן שבו פחות או יותר מוגדרים המבנה והעקרונות. הדור של -1895 קבוצה של קציני צבא ואנשים כמו אדוארדו אוגוסטה בראש הנש שהמטרה שלהם היא ליישם את העקרונות הללו. הם צריכים להביא לפסיפיקציה- יש קבוצות שונות וצריך להביא אותם תחת החסות הפורטוגלית. נקראים כך בעקבות קרב מאוד ספציפי (לפי הפורטוגלים) בגאזה

(מערכת פוליטית שהיא תוצר של אחד השינויים הפוליטיים שנעשו באזור של אפריקה הדרומית.)

הרעיונות המרכזיים של המדיניות החדשה:

.1 ליצור מדיניות אחידה לכל המושבות- האזורים השונים מחולקים לקפיטניות ויושב שם קפטן/מושל שעושה מה שעולה על רוחו (להעלים עין מהסחר למשל,).. השליטה של המערכת

הפורטוגלית לא שווה שם הרבה. הנש בא ואומר שצריך ליצור מערכת אחידה עם מבנה וסדר. .2   להביא את המושבות להיות רווחיות ושיחזיקו עצמם מבחינה כלכלית, זה ייקח המון זמן ויקרה

בעיקר באנגולה בזכות "הבום" של הקפה. מוזמביק אפעם לא תחזיק את עצמה, (לורנסו

מרקש הצליחה טיפה רק כי היא הייתה עיר תיירותית מאוד.) .3  יישום של מדיניות תקיפה כלפי האוכלוסיות המקומיות: ליצור קו בין האוכלוסייה המקומית

לאוכלוסייה הפורטוגלית ולהגדיר אותם מבחינת המערכת המשפטית והענישה.

.4  לשנות את המערכת האדמינסרטיבית כולה. לסכל את השחיתות ששררה במערכת.

 

אנטוניו הנש מאוד מושפע מהמערכת הקולוניאלית הבריטית, למרות שהם שונאים את הבריטים הם

מעריכים אותם. העקרונות הללו תקפים בחלקם עד סוף הקולוניאליזם. חלקם משתנים ב.1930/1951 חלקם

מבוטלים. הרעיון בהתחלה של הנש זה ליצור משהו שנראה כמו הקולוניאליזם הבריטי, הוא רצה ליצור דה

סנטרליזציה- המושל של המושבה הוא האדם החשוב שמנהל את העניינים-

המבנה ההיררכי:

חלוקת מבנה המושבה: בעיקרון יש חלוקה לפרובינציות, בתוכם יש מחוזות 6( במוזמביק היום יש

,10 באנגולה היו 4 והיום ),18 כל מחוז מחולק לשתיים: הערים הפורטוגליות והאזורים (פוסטו,

האוכלוסיות הילידיות.)

יש את שר המושבות בליסבון והוא מתווה מדיניות כללית.

מתחתיו המושל הכללי של המושבה (מוזמביק אנגולה וגינאה:) הוא זה שקובע את תקציב המושבה, הוא הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, יש לו מועצה מייעצת אך היא מהווה בעיקר בתור

חותמת. עד הרפובליקה רב המושלים יהיו אנשי צבא.

מושל הפרובינציה. הוא פורטוגלי והוא אחראי על האוכלוסייה הפורטוגלית. מתחת למושל הפורטוגלי יש לנו את ראש העיר ומושל האזור ומתחתיו יש את ה"שפו דה פוסטו" והוא צריך לפקח על האוכלוסיות המקומיות- קביעת מחירים (המחירים הם תמיד מתחת למחיר השוק) וגביית מיסים, מנהל את בתי הכלא, שומר על הסדר באזור ומגייס אנשים מקומיים לעבודות כפייה ועבודות ציבוריות. מתחתיו יש את הרז'דו והוא ראש הקבוצה המקומית. השפו דה פוסטו

מבקש מהרז'דו את מה שהוא צריך. יש מלא "פוסטו" ולא לכל אזור היה "שפו דה פוסטו," ראו כאלה באזורים שהיו חשובים מבחינה

כלכלית.

 

עם הדיקטטורה

הדבר הזה מוכנס למוזמביק ב1907 וב1911 לאנגולה והוא ישתנה ב1926

הצבאית.

שתי נקודות חשובות:

 

.1 המס שהאוכלוסיות צריכות לשלם: עבודות כפייה ומס' ימי עבודה שהם צריכים לתת בשנה, יש מס בקתה (פיוטה.) המטרה של המיסוי היא הכרה בריבונות המיסוי של האוכלוסיות המקומיות ויצירת הכנסה לפקיד ולאדמיניסטרציה וקידום של האוכלוסיות המקומיות (כן בטח.).. השקעה

באוכלוסיות המקומיות תקרה בשלב יותר מאוחר..

בצרפת יש את חוק הילידים אז הפורטוגלים יוצרים הבחנה ברורה ומשפטית בין האוכלוסיות

במושבות לשתי מערכות: הילידים והלא ילידים (אנשים ממוצא אירופאי, אוכלוסיות מעורבות,)