האסימילדו- אתה יכול להיהפך להיות לא ילידי אם אתה עובר תהליך מסויים של הטמעה. ההבחנה בין האוכלוסיות השונות היא לפי התקדמות ציביליזטורית ולא על בסיס גזע. לכל אחת מהאוכלוסיות
יש מערכת משפטית שונה עם חובות וזכויות שונים. ה regedor מחליט לאיזו קבוצה אתה משתייך. בפרקטיקה- הציביליזציה מוכתבת לפי הגזע, בעיקר במוזמביק בגלל שהיא גובלת עם דרום אפריקה ולורנסו מרקש תהיה מרכז תיירותי של הדרום אפריקאים. דוגמא: ברכבת החשמלית (שהייתה
ממוקמת בשכונות פורטוגליות) המושל ביטל את ההפרדה הגזעית בתחבורה הציבורית וקבע
שההפרדה תהיה ציביליזטורית (אתה צריך להיות לבוש כמו שצריך, עם נעליים).. בפרקטיקה, הנהגים היו לבנים ולא היו עוצרים לאנשים שחורים בתחנה. ב ,1960 רגע לפני שהאיסיביליזדו
מבוטל, מתוך 3 מיליון איש 5,000 קיבלו את המעמד הזה.
באנגולה יש 30,000 מתוך 4 מיליון.
למה כ"כ מעט אנשים עברו את התהליך אסימילציה הזה?
מחסומים פורטוגלים שפורטוגל שמה- בשביל לעבור מיליד ללא יליד צריך לעבור גיהינום בירוקרטי-
רמת קריאה מסוימת, עדים, מבחנים, תשלום וכו..' אך הבעיה המרכזית בסיפור היא שלא משתלם לעבור את התהליך הזה: האירופים משלמים סכום יותר גבוה של מיסים מהאוכלוסייה הילידית, אתה תשלם את אותם מיסים למרות שאתה מרוויח הרבה פחות. בשביל לעבור את התהליך הזה משפחות התנתקו מהקהילות הקודמות שלהם, איבוד זכויות של הקהילה (זכויות קבוצתיות על אדמה,) בתקופות מסוימת שיש חוקים מסוימים כמו עוצר לילה אז אסור לילידים להסתובב אחרי שעה מסוימת ואם תופסים אותך קודם מרביצים לך ורק אחרי
זה בודקים אם אתה אסיביליזדו או לא. במסגרת הרפורמות של הנש הפורטוגלים בנו מרפאות ובתי ספר ומי שהיה אחראי עליהם היה המיסיון הקתולי הפורטוגלי המחריד שהיה כפוף למערכת הקולוניאלית. המשטר הפורטוגלי חשש
מהמיסיונרים הפרוטסטנטים בגלל שהם הכניסו דברים לא טובים לאוכלוסייה המקומית. דוגמא: ראש המיסיון האפריקאי מבקש להיכנס לבתי הכלא בלורנסו מרקש כדי ללמד שיעורי דת את האסירים האפריקאים, ראש המיסיון הקתולי מבקש אסירים שיעבדו במטעים שליד הכנסיות. בסופו
של דבר מושל מוזמביק אישר למושל הקתולי. עניין מרכזי נוסף שניסו לעשות הרפורמות- לעודד הגירה פורטוגלית למושבות. הרעיון לא צלח יותר מדיי. 1908 מספר הפורטוגלים שמהגרים לברזיל הוא ,36,262 מס' הפורטוגלים שמהגרים לאפריקה הוא .15 בשנת 1912 74,860 היגרו לברזיל ו90 היגרו לאפריקה. השיא בתקופת
הרפובליקה היה ב1920 – היגרו 1153 לאפריקה.
שינויים שחלו ברפורמות:
1911-1914 בגלל הקמת הרפובליקה ובגלל השפעה של גורמים ליברליים, יש קביעה של חוקי
עבודה בסיסיים.
-1930 שינוי מהותי מאוד- האקט הקולוניאלי. מי שמנסח אותו הוא ז'או בלו. 1923 אנגולה פושטת את הרגל בגלל התנהלות נוראית של המושל. פורטוגל הייתה צריכה לחלץ את אנגולה. בעקבות פשיטת הרגל והמעבר של פורטוגל לדיקטטורה מבטלים את עניין הדה-צנטרליזציה (העברת
תפקידים ואצילת סמכויות של רשות מרכזית לגופי מנהל מקומיים או בדרג נמוך יותר) . גורעים את כל סמכויות המושל ומטילים עליו אך ורק ליישם מדיניות. האקט הקולוניאלי משנה את ההגדרה של המבנה. הוא מכריז על זה שהמסגרת הזאת נקראת "האימפריה הקולוניאלית הפורטוגלית" – כף
ורדה, גינאה הפורטוגלית, אנגולה, מוזמביק, סאו טומה.
1951 מה שהוגדר באקט הקולוניאלי נגמר. אחרי מלחה"ע השנייה יש לחץ על הפורטוגלים לעשות
דה-קולוניאליזציה. לפורטוגל אין יותר מושבות, אלא פרובינציות פורטוגליות מעבר לים.
שינוי מהותי מבחינה משפטית– אחרי תחילת המלחמות הקולוניאליות, ב,1961 מבטלים את
החלוקה בין ילידים ללא-ילידים. כולם פורטוגלים.
שינוי מהותי באידיאולוגיה עצמה– בתקופה של סלזר, שנות ה,50-60- המשטר הפורטוגלי עומד מול טענות ודרישות של הקהילה הבינלאומית של דה-קולוניאליזציה. הפורטוגלים מאמצים רעיונות של סוציולוג ברזילאי מאוד מפורסם- לוסו טרופיקליזם. הרעיונות הללו טוענים שהפורטוגלים הם הגורם ההומני, הטוב והמתאים ביותר להיות שליט קולוניאלי, מכיוון שלפורטוגל, מאז ימי קדם, יש ניסיון באינטרקציה עם גורמים שונים, וקיים עירוב עם קבוצות מקומיות. הבריטים, לעומתם, אין להם את עניין העירוב הגזעי. וכך גם הצרפתים. בשנות ה50- סלזר לקח את הרעיון הזה והפך אותו
לאידיאולוגיה פוליטית. הוא אמר ש"אנחנו כולנו , באנגולה, במוזמביק וכו..' שייכים ליישות פורטוגלית אחת גדולה, רב תרבותית, רב גזעית. אין אצלנו הבחנה או אפליה על בסיס גזע או תרבות. יש
פורטוגלים אסייתים, יש פורטוגלים אירופאיים". פורטוגל טוענת שברגע שלוקחים את המושבות שלה,
לוקחים חלק ממנה.
