אניבלה קראצ'י, באקחוס ואדריאן: תנועה מאוד ברורה מצד אחד לשני באפריז. כאילו אנחנו רואים את המצעד
ובדיוק עוברים מולנו. מסביב לבאקחוס ואדריאנה ישנן דמויות שקשורות לבכחנליה.
יש מרכיבים מיכאלנג'יסטים:
.1 קונטרה-פוסטו בשתי הדמויות בפינות הקדמיות של היצירה, כמו בקפלה מדיצ'י. מיכלאנג'לו הופך את
זה שם לדבר משמעותי.
.2 התעסקות עם האדריכלות– רואים את הפסלים הערומים, כמו בקפלה הסיסטינית. יש חלוקה ברורה של מסגרות ומדליונים. אלא שהוא עושה משהו שונה ממיכאלנג'לו- תוחם במסגרות מצוירות, אך לעומת מיכאלנג'לו שמצייר אדריכלות, אניבלה קראצ'י מצייר מסגרת של תמונה. יש הסתרות, מימין יש מסגרת
חומה שנמצאת על מדליון. זאת כדי ליצור אשליה של עושר וחומרים שונים. אצל מיכאלנג'לו זה
אלמנטים אדריכליים.
מוצאים הרבה מיניות וארוטיקה. זה מלמד על התקופה והחברה ברומא- צריך לקחת בעירבון מוגבל את הפער התפיסתי התרבותי בינינו לבין מה שקרה בראשית המאה ה17- ברומא. הדתיות כפי שאנחנו רואים אותה, ולא רק כיהודים אלא בכלל, אחרת לגמרי. הציור התקבל בסדר ולא עורר סערה, כלומר מבחינה תרבותית החברה הסכימה
לעניין ולא ראתה בזה משהו רע.
אניבלה קראצ'י, אוראורה וקפאנוס: כל כך מאוהבת שמאבדת את עצמה, יכול להוביל לכאוס. כופה עצמה עליו.
זוהי גולת הכותרת של היצירה שלו ברומא. אחרי כמה שנים נכנס לדיכאון עמוק ומפסיק לעבוד. תלמידיו תופסים
את המקום בתור הציירים המובילים: גווידו רני )הפיקאסו של המאה ה,(17- דומיניקינו )עמית של גווידו רני,
מתפתחים במקביל וביחד מבחינה אמנותית.( מולם לה פרנקו מאוד דומיננטי. גווידו רני חוזר לבולוניה ב1612-
והופך לצייר הכי מפורסם באיזור. מפסיד את כספו בהימורים ומבלה את כל שנותיו בניסיון להחזיר חובות. דומיניקינו ולה פרנקו דומיננטיים ברומא, והופכים ליריבים. גווארצ'ינו קצת יותר צעיר, לא היה תלמיד ישיר של
בני הקראצ'י אבל בא מבולוניה והופך לצייר חשוב אחרי שגווידו רני מת.
The Bolognese School of Painting
גווידו רני: צייר בולוניזי, עם אפיזודות ברומא. מגיע לרומא בראשית המאה ה17- ולפני שמתחבר עם אניבלה קראצ'י )היה תלמיד שלהם עוד בבולוניה.( כשקרוואג'יו מגיע לרומא מתחיל לעבוד אצלו אבל מהר מאוד נפרדות דרכם. קרפינו, צייר מנייריסטי שגווידו רני חבר אליו, די כועס על קרוואג'יו ומחפש דרך להראות שקרוואג'יו
עושה ציורים קלים. הוא מזהה אצל גווידו רני יכולות טכניות מעולות ומשכנע אותו לצייר ציורים קראווג'סקים.
גווידו רני, דוד עם ראש גולית: גם כשהוא מנסה לצייר כמו קראווג'יו הוא עושה כמה דברים חשובים. אפשר לראות את הרעיון הדתי של הרפורמציה הקתולית אצלו- הרעיון של חשיבות הרעיון הדתי. אחד הסקרמנטים שזכו להכי הרבה תעודה באותה תקופה היה התובנות, הקדוש שמכפר על עוונותיו. דוד נתפס כקדוש חוזר
בתשובה שמכפר על עוונותיו. כאן ניתן לראות בבירור את כל המאפיינים בולטים- הגוף חצי עירום, גולגולת- אטריבוט של איש המכפר על עוונותיו. זה לא סתם גולגולת, אלא של גולית. לכן מקבל רעיון הגות- קדוש שעסוק במחשבה פנימית שתוביל אותו לכפר על עוונותיו. אין את הסיפור המוכר של דוד וגולית, החרב זרוקה. זה לא דוד
של הרנסנס, אלא דוד שעסוק בכפרה.
גווידו רני, המדיטציה של פרנסיסקוס: הקרבה מבחינה רעיונית. עד כה רק אצל קראווג'יו ראינו את רעיון
המדיטציה, נמצא בחזיון שלא קשור לסטיגמטה.
גווידו רני, מגדלנה: מלמד על היכולות הסגנוניות לו. מריה מגדלנה במתכונת של כפרת עוונות, בישימון. עם
השיער מפוזר, רואים את השורשים- הכלי איתו אמורה להרביץ לעצמה כפיצוי על חטא. היד על הגולגולת והיא
מגלגלת עיניים לשמיים. הופך להיות מתכונת של ציורים שחוזרים על עצמם בלי סוף בראשית המאה ה17-
באיטליה.
גווידו רני, רצח החפים מפשע: לוקח את הסגנון שמתפתח על ידי אניבלה קראצ'י ברומא– צבעוניות עזה, אור
חזק, סקאלת צבעים רחבה ומוביל את הבארוק הקלסיציסטי לעוד יותר קלסיציזם. הופך להיות צייר של הקלסי. כבר פחות מעניין אותו הנושא, הפך את הציור לכמעט סכמטי המתבטא למשל בחלוקה למישורים ברורים. מישור אחד קדמי של במה ומישור אחורי של רקע, כמו תפאורת תיאטרון. מחלק את היצירה ל2- חלקים שווים על ידי
הסכין. מייצר איזון באמצעות דמויות שרצות לשני הצדדים. הבעות הפנים לגמרי סכמטיות עם הפה פתוח.
