בשלב מסויים הנושאים מפסיק לעניין אותו ומתחיל לעניין אותו גוף האדם, כמו כל הקלסיציסטים.
גווידו רני, סנט סבסטיאן: לא מעניין אותו הקדוש והחץ ממוקם במקום מאוד רגיש. המבט החולמני, הבד יורד "טיפה טיפה" יותר מדי, יוצר היבט מיני. סנט סבסטיאן נתפס כפטרון של חולי המגיפה. הדבר היה המגיפה הכי נפוצה באירופה באותה תקופה. זוהי מגיפה של בלוטת הלימפה- הוא בעצם מדגיש את המיקום של בלוטות
הלימפה.
גווידו רני, באקחוס ואדריאנה: גוף האדם מתואר בצורה קלאסית. צריך לזכור שגווידו רני הופך לצייר המפורסם
ביותר באירופה, כולם רוצים ממנו. הוא מרוויח הרבה, אבל מכור להימורים "ולא טוב בזה." צריך לעשות הרבה
ציורים ומהר כדי להחזיר חובות. לא מסיים את כולם. ציור יחסית מאוחר, אפשר לראות צבעוניות מאוד ברורה,
אין מעברים טונאליים של צבע. צבעים מובהקים- צהוב, אדום, ירוק, תכלת.
דומיניקו,הקידוש האחרון של סנט הרונימוס: הציור המפורסם ביותר שלו. נעשה בשביל כנסיית פטרוס הקדוש ברומא. תמונת מזבח מאוד גדולה שעשתה לו הרבה צרות. כחלק ממאבקי השליטה האשימו אותו שגנב את הנושא
מקראצ'יו. אפשר לראות את הוירטואוזיות שלו והצבעוניות העשירה שגם מאפיינת את הקלסיציזם של הבארוק.
דומיניקינו, החזון הירונימוס הקדוש: גם הוא נתפס כקדוש חוזר בתשובה. מחזיק אבן ביד בשביל להרביץ לעצמ,
יש את האריה- האטריבוט שלו, גולגולת וחזיון מלאך. למרות שהוא זקן הוא חזק- גוף קלאסי. דומיניקינו וגווידו רני פועלים במקביל, ההבדל בינהם הוא בעיקר בעובדה שגווידו רני מצייר מתוך תרגומים שלו
את כתבי הקודש.
גוואצ'ינו, אפולו, :1618 מצייר תמונות מאוד כהות. סקאלת צבעים כהה, ממד ונציאני המתבטא גם במה שקשור
לתפיסת האור- האם מדובר בבוקר או ערב?
גוואצ'ינו, מריה מגדלנה: מציגים בפניה את החפצים של הצליבה. היא רואה את אחד המסמרים של ישו, ויש את
הבד ונזר הקוצים. תמונת מזבח גדולה, כמתקרבים ליצירה רואים שמריה לא רואה כלום, נראית כעיוורת בעלת
עולם פנימי עשיר. היא בישימון, חצי גוף עירום. 2 מלאכים, שבעצם באים להראות לצופה על מה היא חולמת.
כפרת עוונות.
גוואצ'ינו, הקבורה והעלייה לשמיים של פטרונילה: קדושה לא ממש מעניינת אבל נתפסת כבתו של פטרוס והקבר
שלה בכנסיית פטרוס הקדוש, לכן מציירים אותה לשם. יש עומס בדמויות וצבעים חזקים.
גוואצ'ינו, הבן האובד: וירטואוז, מעביר את כל הסיפור דרך תנועות הידיים. מושפע מקראווג'יו בתנוחות הגוף
)חצי גוף אלינו.( מצייר את הבן העובד עם חצי גוף ערום.
גוואצ'ינו, הירונימוס הקדוש חותם מכתב: שם חותם בישימון, הצייר אפילו דאג לשים את המעטפה שנדע שממוען
לאפיפיור, שהיה מזכיר שלו. מספר את הסיפור. האריה משגיח עליו מרחוק. תנועת הרגליים מדגישה את עניין
המכתב.
15
גווידו רני, אורורה, ,1614 פלאצו רוספיגליוסי: מחזירים אותו לרומא בשביל לעשות את התקרה לשיפיונה
ברגוזה. האטריבוטים של אורורה הם זרי הפרחים. היא עפה לפני אפולו ")אפולו=הליוס=ישו.(" הצבעוניות של
גווידו רני מדהימה, כל דמות בצבע אחר. שחר של יום חדש.
השוואה עם אניבלה קראצ'י, בכחוס ואריאנה- לראות את התנועה של רני ביחס לאניבלה.
שוב המרכבה עם הסוסים ושוב בציור תקרה. שוב
,1615 פלאצו קוסטאגוטי:
דומיניקינו, מכרבת אפולו,
האדריכלות האשלייתית- הכל מצויר. קוודרטורה- אמנות אשלייתית. אגוסיטינו טאסי )האנס של ארטמיסיה-(
צייר את המסגרת האשלייתית ואת המרכבה.
גוואצ'ינו, אורורה, :1621 תנועה מטורפת. נעשה בוילה בעלת כיפה קמורה. כשנמצאים בפנים הכל בהקצרה.
הסוסים ספק מהצד ספק מלמטה. הקוודקטורה )טאסי( הכל מצויר. גוואצ'יאנו שובר את המסגרת האדריכלית.
-1621 התחלת שבירות המסגרות, מאוד בארוקי.
קראווג'יו צייר ציור תקרה באותו ארמון אשר היווה השראה לגוואצ'ינו.
