אמנות ימי הביניים – אמנות גוטית

עוד בתקופה של הפיסול הרומנסקי אנו רואים תהליך של מונומנטליזציה. זה היה למעשה מאפיין בולט של האמנות היוונית והרומית. באופן כללי  בימה"ב רואים בעיקר תבליטים קטנים והינה פתאום אנו רואים תבליט גדול במיוחד

.Ste.-Madeleine c. 1120 בכנסיה

 

 

סוז'ה רצה לשנות את הקמרון של המקהלה (הקמרון הגוטי

האב

:11/1-1/

הסיפור שלנו מתחיל בסן דני

 

הראשון)! ורצה לשנות את עיצוב החזית של הכנסייה. אז הוא עובד במזרח ובמערב. האמנים שהוא מזמין מארגנים את החזית באופן שונה ויוצרים שלושה שערים שכל אחד מהם מפוסל באופן שונה. המונומנטליות והיציאה של

הדמויות מלוח העץ היא החדשנות פה. בשער הראשי יש קשת שכיום נשענת על עמודים והדמויות דבוקות אליהם.  אלמנט עיטורי שיוצא מתוכם. ניתן לראות דמויות של מלכים, כנראה מלכים תנ"כיים, אך המחשבה הייתה שהם מלכים קפיטינגיים משום שסן דני ושארטר הן כנסיות השייכות למלוכה ולכן הסירו אותם מסיבות פוליטיות. אך

אין רישומים אז לא ניתן לדעת.

 

אב סוז'ה נפטר בשנות ה1/- של המאה ה.10- יש הרבה עדויות ורישומים על החפצים והפעילות שלו. כל הפעילות הזו (שפרנסה הרבה אומנים) היא בניגוד לדמות מפתח אחרת מאותה התקופה שזה ברנרד דה קלירו, שהאמין כי כל העיטורים הם מיותרים ומסיחים את הדעת. יש הטוענים שכל מה שסוז'ה עשה היא תגובת דווקא לתפיסתו של

ברנרד.

 

היום נדבר על הסוגי השונים של הפיסול הגוטי, נעקוב אחרי ההתפתחויות הסגנוניות "אף אחת מהקתדראלות לא נבנתה ב1- דקות." אנו הולכים לכיוון של ריאליזם, נטורליזם ונפחיות. בסוף הדיון נשאל את עצמנו- למה? מה גרם לשינוי בתפיסת העולם של האומנים? מדוע העולם הנראה לעין (שנקלט על הרטינה) חוזר להיות רלוונטי בתיאור

האמנותי?

 

 

החשובים

התיירותיים

כנסיה עתיקה והיום היא אחד המוקדים

-111/ ,שארטר ,Chartres (Notre Dame)

 

בפאריז. היום היא מצטיירת כקתדראלה גוטית, אך אנו יודעים שהיא על הגבול בין רומנסק לגוטי. הכנסיה משופצת ולפני השיפוץ כנראה הייתה יותר רומנסקית מגוטית. החזית שופצה בעידודו של סוז'ה. הקשתות יותר מעוגלות

ממחודדות.

 

,1191 סמוך לחג המולד, פורצת שריפה והכנסייה (נוטרדם) המוקדשת למריה נשרפת קליל פרט לחזית- מסקנה, מריה אהבה את החזית ולכן צריך להשאיר את החזית! עיקר הבניה נעשתה בתחילת העשורים של המאה ה1/- וכך גם הפיסול. אז ככה, החזית המערבית היא עוד מלפני השריפה. לטרנספט יש / שערים מערביים ו/- שערים דרומיים, כולם עם פיסול, שנעשה באותה התקופה ולכן אפשר לעקוב אחרי השינויים בפיסול עד שנות ה//- של המאה ה.1/- שלב ראשון של בניה חדשה (לאחר השיפוץ בכניסה שסוז'ה עודד אותו) היא בערך מ- 10/1 ושלב

שני של בניה נעשה ב10//-1- בערך.

 

אנו מדברים על השער המרכזי בצד המערבי: הפסלים נשמרו יותר טוב, סוז'ה התקין אותם גם בסן דני. יש סידור דומה למה שראינו בתקופה הרומנסקית- טיפנום מרכזי (עם נושא מוכר) ומשקוף טיפה רחב יותר, יש יותר קשתות    (מחודדות) לכן השערים יותר עמוקים, יש ארכיבולטים, משקוף. מעל העמודים יש כותרות ועל הכותרות יש אפריז שלם מפוסל של סיפורי ישו ומריה. יש עיסוק רב בפרטים אך הגישה היא מאוד דקורטיבית ושטוחה כמו

 

נטייה

דחיסות שנועדו ליצור פחד ורגש חזק. אך פה יש

באלגן,

שראינו בסיגנון הרומנסקי. ראינו עד כה-

 

להרמוניה, משקל מאוזן שמזכיר לנו אלמנטים קלאסיים. מסביב לישו יש לנו תוספות ושפע של נושאים. שם בד"כ

נמצא  פרסוניפיקציות  של מדעים ואמנויות, זודיאק, דמויות העוסקות במטלות הקשורות לחודשים שונים וכו..' בד"כ הדמויות היו מאוד מקווקוות ומסוגננות, מסתכלים ביראה וההבעה הרגשית מאוד חזקה וזה כמובן בה על

 

 

 

1/

 

 

 

חשבון הנטורליזם. פה הם יושבים בצורה רגועה ואנו רואים שההבעה הרגשית יוצאת מהרפרטואר. ברור לנו

במבט ראשון מה אנחנו רואים והכול מאוד מובן ואין לנו את האלמנט שאמור להסעיר אותנו רגשית.

 

בתקופה הרומנסקית מעולם לא ראינו את מריה על כס במרכז הסיטואציה, תמיד ישו היה שם. כשאנו רואים זאת

פה, אנו מבינים שנוצר שינוי בתפיסה כלפי מריה. אנו עדים במאה ה10- ועוד יותר ב1/- בפולחן מריה המתחזק, שנמשך עד המאה ה.11- זה מתחיל במאה ה,1- שוקע עם הזמן ומתחדש בצורה מסיבית במאה ה.10- זה מתחיל

בצרפת ומתפשט בכל אירופה.

 

אז, בשער השני בצד המערבי ,)?( מריה נמצא במרכז הסיטואציה, עליה יושב ישו, הלא כל כך קטן, והיא בעצם  מהווה כס ולכן היא  נתפסת כ"כס החוכמה" כאשר החוכמה היא למעשה התורה שבאמצעותה אלוהים ברה את  העולם. ביוונית  לוגוס=  מילה. הלוגוס, לפי התיאולוגיה הנוצרית, הזה הוא קודם כל חוכמה והוא גם ישו לפי האינקרנציה (הפיכת ישו להיות אדם.) חשוב בתיאולוגיה הנוצרית להתמקד בזה שישו הוא למעשה אחד והוא עובר

תהליך של הפיכה לבשר ודם.

 

הנושא של מריה המהווה כס לישו נקרא- כס החוכמה. רעיון תאולוגי (תאולוגיה- היא חקר הדת, יחסי האדם והאלוהים באופן

שיטתי על פי אמות מידה שהוחלט עליהן באסכולה מוגדרת) מרכזי שקשור לפולחן מריה המתחזק באותה התקופה.

 

ישנם שני סיפורים מתחת לתיאור מריה ככס: ילדות של ישו והבאת ישו למקדש. ישו הוא הציר. יש הכרה בישו-

חשוב בנצרות (בעיקר בקדומה.) ההתעסקות באנקרנציה מחזירה אותנו לויכוחים של מי הוא ישו- אדם ? אל? במאה ה10- יש כופרים! כתות של כופרים! בדרום צרפת שמערערים על הדוגמות שנקבעות במאה ה.1- זה ויכוח גדול והכנסיה נלחמת בהם. ב_ מוקמים שני מסדרים שמטרתם להילחם בכופרים (דומיניקנים ופרנסיסקנים) וגם

הצליחו. אגב,  זה  גם  פגע ביהודים (יהודי ספרד) כי  החליטו ככה  על  הדרך  לטפל  גם  בכופרים  וגם  ביהודים.

הפיתרון של הצגת ישו נפתרת בצורה שונה בגוטיקה מאשר ברומנסק- כאן יש הרבה פחות דרמה ורגש.