אפולו ומארסיאס (אובידיוס, מטמורפוזות:)

אתנה Vs. פוסידון על השליטה באתונה:

המיתוס מספר שאחד המלכים המקומיים חיפש את האל שישלוט

 

המרכזיים הם אתנה ופוסידון (אימות של אלת אדמה ואל ים.) הפיתרון היה ליצור מלחמה בניהם (למרות הסיכון של מלחמת אלים.) אתנה כאלת חוכמה הציע שיעשו תחרות ולא מילחמה- מי שיתן לעיר את

המתנה הכי שווה ינצח. פוסידון יצר מעיינות רבים לעיר, שהפכו למלוחים ולכן לא היו טובים לשתיה /: אתנה תמנה באדמה הפתעה שהסתבר כזרע של עץ זית שהפכה את העיר למלאת עצי זית ששימשו את אזרחי העיר והיא ניצחה. בתיאורי האמנות רואים את האימות בניהם, כאשר יש מקומות בהם רואים

יותר בבירור את אתנה כמנצחת הגאה ואילו פיסידון נמלט.

   אגיס– מגן הגוף של אתנה

יש כמה מסורות לגבי המקור שלו. מסורת אחת אומרת שזאוס הכין את האגיס מתוך העור של אליטאה

(העז שהשקתה אותו.) מסורות מקבילות מספרות שזאוס הכין את המגן ממפלצת ממשפחת הגורגונות

 

הופך  לאבן

ואותה   מפלצת   היא   בעלת   מראה   מפחיד   שמי   שמביט   בה

איקס/איכס

בשם

 

(פפפפחחחחחחחחחחחח היא מכוערת וקוראים לה איכס.)!!! יש דוגמאות רבות לפסלים של אתנה עם המגן שעליו יש פנים מאיימות. מימד האלימות מאוד מאפיין את אתנה כאלת מלחמה. באתונה הפכו אותה לאלה שמגנה על העיר. הקסדה היא אטריבוט שהפך לדומיננטי אצלה. מסורת מסכות הלוחמים

ביוון העתיקה אתנה פרומקוס– אתנה הלוחמת. במלחמה בין פאלאס לאתנה, אתנה כמעט נהרגה אך זאוס התערב לטובתה ואתנה אימצה את הדימוי של

פאלאס. השם פלאדיום מתאר את הישות המסתורית בפולחן של אתנה שמלווה אותה כאלת מלחמה. באמנות לאתנה יש גוון כחול- אפור מאיים ומסתורי שמלוות את הפנים המעט זועמות של אתנה. כאלת חוכמה היא מתחננת את המלחמה והקסדה המוזרה מציינת את הלוחמה. אתנה היא גם אלת זכרון של

לוחמים, שמורידה מעצמה את הנשק והשיריון ולוקחת רגע לזכור את הנופלים.

    פפאלוס  קורה– לבוש מיוחד עם דגש על איזור המותניים. הבד הנותר מתחת למותניים נשאר רפוי ועל

הפפלוס שמים בד נוסף. כעוקבים אחרי הלבוש היווני יש הבדל בין גברים לבין נשים- לגברים יש בגד

פשוט ואחד שנקשר באיזור המותניים. לנשים יש את הפפלוס שעשוי בד כבד יותר עם כמה שכבות.

בתוך הפנטאנאה (הפולחן הסודי) המאמינים ששאפו לראות את הכוהנים/שליחי האלה מוציאים את

הפפלוס של אתנה. זה היה שיא הטקס.

 

 

 

הפייסטוס (המורוס, האיליאדה:) הרה כעסה על לידת אתנה, כי גם היא אלת חוכמה, אז היא ניסתה ללדת ללא עזרתו של זאוס וילדה ילד כנראה נכה, ובכל מקרה מעוות. הוא בן האלמוות היחידי שהוא לא נאה. מסופר שאמו חסרת הבושה

השליכה אותו מהאולימפוס כי לא אהבה את התינוק הפגום. כשפגע הפייסטוס בקרקע נשברו שתי רגליו. למזלו מצאה אותו תטיס (אחת הניאדות- נימפת ים ואימו של אכילס) ריפאה את פצעיו, וגידלה אותו כבנה. כשבגר והיה לנער מסרה אותו תטיס לידי משפחת קיקלופים, שגידלוהו ולימדו אותו את מלאכת הנפחות. הפייסטוס כעס על אימו שזרקה אותו מהאולימפוס ולא מוכן לחזור עד שדיוניסוס מתערב, נותן

לו חמור ומחזיר אותו לאולימפוס גרסה אחרת של האירועים טוענת שהיה זה זאוס שהשליך את הפייסטוס הקטן מהאולימפוס לאחר שזה צידד באמו, באחת מהמריבות התכופות בינו להרה. הפייסטוס נפל במשך תשעה ימים ותשעה לילות עד שנחת באי למנוס. תושבי האי סיפקו לו את כל צרכיו וגידלוהו כבנם ושם הוא בנה את ארמונו ואת סדנת

הנפחות שלו בתחתיתו של הר געש. הפייסטוס  הוא  יוצר  את  החזיז  והרעם  של זאוס, השריון של אכילס והחיצים של ארוס. האטריבוט המרכזי שלו הוא הפטיש והוא המייצג של מעמד הפועלים. הוא היה אחאי גם על ריפוי של הכשת נחשים

ושיגעון. בנוסף, תפקידו של הפייסטוס הוא לשעשע את האלים כדי לקרר את הזעם של הרה וזאוס.

 

                                                                                                               ארס: אל מלחמה, (ובניגוד לאתנה) הוא אל האלימות הלא מתוכננת שיוצרת הרס וגם משקף אומץ. לרוב מבחינה איקונוגרפית הוא ואתנה יופיעו יחד והוא מקבל פחות תיאור ממנה באמנות. ברומא הוא זכה ליותר יצוג מאשר ביוון, בשם מארס ונודע כמארס הנוקם. הוא תואר כקיסר (או את הכיסר כאל) כלומר, הוא היה לבוש בלבוש לוחם מלא. בפומפי מתארים אותו יותר קרוב למקורות היווניים. אנו מניחים כי מי שעבד

בפומפי באמנות היו אמנים יווניים ולכן תארו את ארס בצורה היוונית ולא האיטלקית (רומית.)     משפחת לודוביזי מחזיקה בפסל של ארס בו מופיע גם ארוס המרמז את קשר מיני- האהבה של ארס ואפרודיטה. הוא נראה רגוע, כי אפרודיטה, אלת האהבה מרגיעה אותו, אך הוא עם היד מוכנה לשלוף את

החרב. הרכות הגופנית מול מתח השרירים.