אפולו ומארסיאס (אובידיוס, מטמורפוזות:)

אפולו ומארסיאס (אובידיוס, מטמורפוזות:) מארסיאס הוא סטיר (שד של יער) שמתרברב מול אפולו שהוא יכול לנגן טוב ממנו בחליל. אפולו מתואר בטוח בעצמו ואף מתנשא- תנוחת היד על המוטן זה ביטוי לעצולה ושלטון. הם עושים תחרות נגינה ושניהם     מוצלחים אבל אז אפולו אומר שעכשיו הם יהפכו את כלי הנגינה. אפולו שמנגן בנבל ממשיך לנגן ומארסיאס שנמגן בחליל נדפק. העונש של מארסיאס הוא קילוף העור. קושרים אותו לעץ ומסירים ממנו את העור בעודו חי. יש פה ציון של מטמורפוזה שונה שלא היינו מצפים לה. מבחינה איקונוגרפית, אין כמעט את ההילה שמתוארת בסיפור של אפולו ודפנה, כנראה כי זה יותר מתאים כך. לסטיר יש מגוון

צורות הצגה ולא ידוע לחלוטין איך הוא נראה. לרוב הוא בעל גוף אדם ורגליים של עז.

 

אתנה (הומרוס, המנון הומרי קצר; הסודיוס, תאוגוניה:)

   אתנה טריטגוניה (ממוצא ימי:) נולדה/ אומצה ע"י אל נהר. המטרה היא להותיר סימן שאלה, מימד

של מיסתורין. יש מגוון מסורות על מוצא האלים. להותיר סימני שאלה זה מרכיב של מיתוס.

  אתנה פרומקוס: אלה של מלחמה, מחשבה, תכנון והגנה (להבדיל מארס, אל המלחמה.)

  אתנה פרתנוס– אתנה של הצניעות, החוכמה והפולחן המסתורי.

 פאלאס אתנה- מושג שמתאר את אתנה כאלת מלחמה, זועמת וצודקת.

 אתנה ארגנה– אתנה של מלאכת האריגה ואמנויות המלאכה.

 

סיפור הלידה מתואר בתאוגוניה: זאוס מזדווג עם מטיס שהיא סוג של אלת חוכמה (נותנת עצה טובה.) זאוס שומע נבואה, שמטיס עלולה ללדת שני ילדים שיאיימו על השלטון שלו. מתוך החשש זאוס בולע את מטיס. מטיס כבר הייתה בהריון, וכלי המלחמה (חנית, שריון) של אתנה עשו לו כאב בטן. זאוס ילד את אתנה דרך הראש שלו. אתנה נולדת מוכנה עם כלי המלחמה, מוקפת באלים- אליתאה, פוסידון (יש לה גנאולוגיה שקשורה לפוסידון,) הפייסטוס (שנותן לזאוס מכה בראש שמשחררת את אתנה.) ההמנון מתאר את הלידה כך ש"כל הארץ גאשה" כלומר, זו לא סתם לידה, היא משפיעה על כל העולם והיקום. הסצינה מתוארת דומה- אתנה יוצאת מהראש של זאוס, עם האלים סביב והינשוף אחד האטריבוטים שלה. לאתנה

יש מבט ועניים מיוחדות כאשר בסצינת הלידה יש דמות קטנה ומכונפת- ניקה (ויקטוריה בשם הרומי)

אלה של ניצחון שמזוהה עם אתנה ופניה תמיד יפנו לכיוון הלידה.

 

כתום עם הרבה

(יש מוקדם, תיכון ומאוחר.) הכד המוצג הוא כנראה מאוחר (כד

הסגנון הארכאי

 

טקסטורות של בדים:) הפנים מחודדות (לא מעוגלות,) עניי שקד גדולות שמזכירות לנו את הפסלים

המוכרים, שיער מסוגנן. בתחום הציור זה מזכיר את האמנות המצרית העתיקה (סוחרים מצריים הגיעו לאיים יווניים:) תנוחות הידיים ותאור העין מהצד למרות שהדמות מסתכלת קדימה. הניקה המסויימת בכד הזה היא לא מכונפת וזה מעלה סימני שאלה. יש כל מיני עקרונות מופשטים ואוניברסליים שמשקפים  כל מיני תכונות. במקרה זה הניקה היא עיקרון מופשט שמייצג ניצחון ולרוב היא מכונפת (יש גם את התקווה בתיבה של פנדורה וכו.) האם היוונים המציאו את התכונה המסויימת הזו? הם כנראה לקחו זאת ממצרים העתיקה. תפקיד ספרי המתים הוא לתאר את התנהלות קבורת פרעו. אנוביס– אל שאול מצרי ששוקל את לב הפרעו. מהט– היה תפקידה לפקח על הסדר, הצדק, האיזון והניצחון (הלב תמיד ינצח

בשקילה.) נראה שיש היכרות של האמנים היוונים עם האמנות המצרית העתיקה. איך היוונים ידעו

שהדמות הזו מייצגת את כל מה שהיא עושה? הם הרי לא ידעו לקרוא.  נופר- אולי יש לנו תת-מודע קולקטיבי?? כנראה שפשוט סיפרו להם. כשמעצבים איקונוגרפיה שואבים השראה מתרבויות שכנות. כמו כן זה מראה על תנועה ודינמיקה. כשאנו בוחנים אדפטציה של דימויים, שואלים מה חשוב לתרבות

ששואבת השראה? בתהליך האימוץ לא נוהגים לספר שנעשה אימוץ- מסתירים את המקור של הדימוי.

היוונים פסלו את הלגיטימיות של תרבות אחרת.

 

 

 

• אקרופוליס– גיבעה  נישאה  מעל עיר  (נכון  לעניינו-  אתונה.) על האקרופוליס  של  אתונה  יש  את

מקדש אפרתנון והוא מקדש דורי.

ויטרוביוס כתב את עקרונות האדריכלות, ההסטוריה והסיפור המיתולוגי ליצירת כל אובייקט:

• אנטבלטורה: מערכת הקירוי (הגג) של המקדש
• ארכיטרב: הקורה המונחת על העמודים.
• אפריז: הקורה מעל הארכיטרב ומתחת לגמלון; מורכב ממטופות ומטריגליפים.
• גמלון "(פדימנט:)" חזית הגג ה"פירמידלית" של המקדש.

הסדרים באדריכלות מקדשים: .1 דורי .2 יוני .3 קורינטי

במקדש אתנה:

• בגמלון המרכזי בו היא עומדת במרכז כאלה של מלחמה.
• בגמלון המערבי היא מנצחת את פוסידון.