סוגי טריטוריות:
- ללא מתיישבים אירופיים: ניגריה, גנאה, סיירה לאון, אוגנדה, זנזיבר, נייאסהלנד.
- ללא מתיישבים אירופיים: קניה, טנזניה, צפון רודזיה, רודזיה (אחרי .)1920
יש הבדלים ניכרים בין שני סוגי הטריטוריות. להתיישבות אירופיים יש השלכות גדולות.
מבנה המשטר:
- מערכת מבוזרת- כלומר, מי שבראש המערכת זה משרד המושבות בלונדון שמתווה את הקווים
הכלליים, מי שקובע בפועל ומנהל בשטח (האיש החזק) זה מושל המושבה שיש לו סמכויות חקיקה וביצוע ביחד עם חופש פעולה מאוד גדול. מתחת למושל מתקיימות שתי מועצות בכל מושבה: מועצה מחוקקת (סוג של פרלמנט ) היא גוף מייעץ למושל של המושבה, המשתתפים הם או פקידים או אנשי צבא, נציגי חברות בריטיות (שהאינטרס שלהם לא משקף את
האינטרס המקומי) ונציגים אפריקאים שמונו ע"י המנהל הקולוניאלי. מצד שני יש את המועצה
המבצעת שיש בה שרים שונים שמופקדים על נושאים שונים: פיתוח, כלכלה, חינוך וכדומה..
- כל מושבה בפני עצמה מהווה מערכת מנהלתית נפרדת.
- כל המושבות חולקו לregion וdistrict לכל district גם היה מושל ומתחתיו היה המנהיג
המקומי.
מאין יש מומצאים לא האלו הדברים
המבנה את מחקים הם אלא
.עצמה המעצמה של וההתנהלות
בשביל להקים מערכת פקידותית שמבוססת על מקומיים צריך להקים מערכת חינוך מסוימת (מתן כלים.) יש סוג של דואליות- מצד אחד רב החינוך נעשה בשפות המקומיות ע"י המיסיון ומצד שני מלמדים את כולם אנגלית. יש האצלה על הסמכות המקומית. יש פערים מאוד מהותיים בין הניהול של מערכת המשפט המקומית לבין מה שהבריטים רוצים. בעיקרון, כל עוד אין אפקט ברברי בשיטת המקומיים אז הבריטים משמרים את השיטה שלהם. אחד הדברים שהבריטים תמיד מתפלאים
לראות במערכת משפט מקומית זה שהכל ניתן להמיר בקנס כספי (למשל, אם רצחת אתה יכול
להמיר את העונש בקנס כספי.) המדיניות המנהלית של המערכת הקולוניאלית היא תוצר של משא ומתן- אמנם זה לא משא ומתן של
גורמים שונים אך המערכת הזה לא תצליח להתקיים ללא משא ומתן עם האוכלוסיות המקומיות.
צרפת!
- מטרת ה"שליחות התרבותית" הייתה לחשוף את האוכלוסיות הנשלטות ליתרונות של התרבות
הצרפתית ולאורח החיים הצרפתי- ההנחה היא שכל אחד יכול בסופו של דבר להיות צרפתי
אם אתה עובר את האסימילציה ו"התהליך" הנכון.
- אסימילציה- הטמעה, הפיכתן של האוכלוסיות המקומיות תחת שליטת צרפת לצרפתים
באמצעות השליחות התרבותית. מיושם מאמצע עד סוף המאה ה19 בארבע הקהילות בסנגל
(סנט לואי, דקר, בורה, רופי.)
- התקשרות (אסוציאציה-) מעבר מאסימילציה לאסוציאציה בסוף המאה ה-19 הצרפתים לא
רוצים להעניק אזרחות לכל האוכלוסיות שהם כובשים. האסוציאציה הדגישה את הטיפוח והקידום של האוכלוסיות המקומיות בהדרכת צרפת. נועדה לקשור בין הצדדים מבלי להעניק אזרחות צרפתית לאוכלוסיות המקומיות. הילידים נקראו נתינים וחל עליהם חוק הילידים
הקובע את חובותיהם.
ההתקשרות מדגישה את השלב שבו מתחילים לחשוף את ה"מאחורי הקלעים" המלוכלך.
המבנה של המערכת הצרפתית הוא מבנה ריכוזי ולכן גם הרעיון של ניהול המושבות הוא של שלטון ישיר (בניגוד לבריטים שפעלו בשלטון עקיף- כמה שפחות התערבות, לתת לשלטון המקומי לנהל את
העניינים) אצל הצרפתים יוצרים מערכת שבה למעלה תמיד יהיה פקיד צרפתי או מישהו שקשור אליו.
איך זה בנוי? משרד המושבות שיושב בפריז וקובעת את ההתנהלות מושלים של פדרציות- לכל פדרציה AOF( או )AEF יש מושל
מושל המושבה מושל מחוז
מחוז משנה- בד"כ הצרפתים הגיעו עד פה
קנטונים
כפר
חוק הילידים ב1887 מגדיר את הזכויות והחובות של הנתינים והילידים. יותר מאשר זכויות הוא
מגדיר חובות וענישה. ביטלו לחלוטין את הענישה הפיזית (למרות שעדיין מרביצים) על כל עבירה שהיא מרצח ועד ביזוי הדגל/אומה צרפתית יש עונשים שנעים ממאסר עד תלייה. המושל חותם על העונש רק אחרי שהגזר דין כבר ניתן. החובות של הנתין: מיסוי, מס ראש/גולגולת/בקתה, חובת עבודה כללית, חובת עבודה
ציבורית, מס דם (חלק מהאנשים לפי קריטריונים משתנים צריכים לשרת בצבא- הגדודים הסנגלים.)
חוק הילידים נותן הרבה חופש פעולה לפקיד. לצרפתים יש מועצה מייעצת שמורכבת בעיקר מקצינים ואנשי צבא (פחות מקומיים יותר אנשים
צרפתים.) ככל שמתקדמים עם התקופה אז יש יותר אפריקאים שלוקחים חלק במערכת המנהל. הצרפתים הרסו מבנים מקומיים שלא פעלו לפי הצרכים שלהם ושמו אנשים משלהם שינהלו את
הדברים.
אנטוניו זושה אנס- שר הימייה. היה מנהל הספרייה הלאומית הפורטוגלית. היה גם עיתונאי. נשלח ע"י הממשל הפורטוגלי ב1881 על מנת לנסח רפורמה ולעשות שינוי במערכת הקולוניאלית
הפורטוגלית!
