ארטמיס ואפולו: ילדיהם של זאוס ולטו

אכתיאון (אובידיוס, מטמורפוזות:) המקור הוא במזרח. גם כאן אובידיוס מתחיל מהסוף: אכתיאון נענש – היה ציד וכלביו התנפלו עליו עקב

טעות שלו. בעצם הגורל הוא שכיוון אותו לסיטואציה מורכבת שהובילה למותו על ידי הכלבים שלו. אובידיוס מתאר את משכן ארטמיס – חיה ביער עם הנימפות שלה. באמנות רואים אותה ומישהו רואה משהו שאסור לו לראות. ארטמיס מנתקת את עצמה מהסביבה ובני האדם. בונה לעצמה מקום מסתור

בטבע, אבל יחד עם האידיליה היפה מישהו מתקרב וצריך לשים לב, להזהר. איך נזהה את הסצינה:

  אטריבוט של אלת הירח

    מישהו יתקרב עם רמז לציד (הציד עצמו, החצים, הכלבים)

  בד"כ אחת הנימפות שמה לב שמשהו קורה ומתחילה להרגיש לא בנוח.

ורמיר- מתאר את הדאגה המיוחדת של הנימפות לארטמיס, אבל מישהי מפנה את גבה כי היא מסתכלת.

בושה – ציד, עור פנתר, אין רמז שמשהו לא בסדר, אבל מרכיבי הסיפור ידועים. הגורל הוביל את אכתיאון למשכן של ארטמיס בזמן שהיא מתרחצת. הוא וכלביו מופתעים. חלק מהנערות ממשיכות בשלהן וחלק שמות לב. הן מנסות להסתיר את ארטמיס אבל היא נישאת מעל כולן. זה מזכיר

את הסיפור של דמטר – כשחיפשה את פרספונה והגיעה לבית של בן האנוש הראש שלה הגיע למשקוף. ארטמיס מחפשת את אמצעי הנקמה – החץ והקשת. אבל הם לא לידה כי היא עסוקה ברחצה. זאת הדרך של המשורר לספר על הדרמה שמתרחשת בעקבות הפגישה הלא צפויה. אובידיוס מציב את אכתיאון במצב בלתי אפשרי – ברור שהוא צריך להענש. ארטמיס מתיזה עליו מים והוא משתנה לצבי (מטמורפוזה.) הוא לא יכול לחזור לביתו בגלל הבושה, הוא לא יכול לשוטט ביער בגלל הסכנה. הבדל בין תרבות של בושה

לתרבות של אשמה. על אשמה קל יותר לסלוח, בושה אי אפשר. טיציאן – בונה את המרחב עם אלמנטים של אדריכלות. הוא בורח וכלביו מתנפלים עליו. אובידיוס מספר

 

ומשסעים בו את הכלבים.

אבל גם אנשיו לא מזהים אותו

שהוא בורח בנתיבי היער שהוא מכיר,

 

דומיניציאנו- צריך יותר לחפש. הסיפור לא אומר שארטמיס ירתה בו. רק מרמז שהיא רצתה והוא מדגיש

את הבריחה של אכתיאון.

באמנות עתיקה – הכלבים מתנפלים עליו וארתמיס מכוונת את החץ.

טיציאן – חושף את השד הימני, כי כנראה קרא מיתוסים עתיקים על אמזונות שכתוב שכרתו את שדם

הימני כדי להקל על תהליך הציד.

 

 

 

מבחינה איקונולוגית – יש תיאורים נוספים של ארטמיס בסיטואציות שלא מוזכרות ע"י אובידיוס

שמלמדים על האופי שלה:

  נמנעת מארוס-קופידון כי היא בתולה.

   אישה יושבת לבדה באמצע היער באי, האטריבוט המרכזי שלה לידה, והיא חוששת ממשהו, צריכה

לשמור על האופי הבתולי והלוחמני שלה.

    ווטרהאוס  – 'נימפה ישנה:'  למה אפשר לחשוב עליה כארטמיס?  בגלל הבגד והחגורה. ההמצאות

בטבע, המים, שד אחד חשוף.

  ג'ורג'ונה – 'ונוס הישנה:' יש היבטים שמזכירים את ארטמיס. התנוחה, הטבע (כנראה לא ממש טבע,)

הערום והמגע המיוחד בגוף יכול ללמד כי, כאלות שמדגישות את הגוף, המגע בגוף הוא המחשבה עליו.

 

קליסטו (אובידיוס, מטמורפוזות:)

אובידיוס מספר על סיפור אהבה נוסף של זאוס שמתרחשב בארקדיה, ארץ של רועים, נגינה ואהבה.    האנשים שם עוסקים באמנות ואהבה. נושא שקיבל המון ייצוגים באמנות. זאוס כנשר מרחף בשמים ורואה את קליסטו. הוא מתאהב בה ומחליט לפתות אותה. אובידיוס מתאר באופן ציורי ומעניין את

ההתלבטות מול הרה. זאוס מגיע למסקנה שגם אם הרה תגלה הוא עדיין ירוויח את האהבה המינית. הוא מתחפש לארטמיס, כי קליסטו היא אחת הנערות של ארטמיס. באמנות צריך לחפש את הנשר ולהבין שזהו זאוס שמתחפש לארטמיס. כשמתעמקים בטקסט מבינים שזהו סיפור של אונס, הוא לא חוסך את העובדה שזאוס לא משאיר לה ברירה וכופה עצמו עליה. יוונים לא חשבו לרגע אחד שזאוס הוא לא אל ראוי, למרות שהוא מתייחס באופן אלים כלפי נשים. קליסטו נכנס להריון, ארטמיס חוזרת מהציד ומזהה שמשהו לא בסדר. קליסטו מנסה להתבודד אבל לא מצליחה. ארטמיס מגרשת אותה והרה הופכת אותה לדובה. רובנס וטיציאן מדגישים את הבושה שלה. לקליסטו נולד בן בשם הרקס. הוא הופך לציד, יום אחד הוא הולך ביער ורואה דוב. שוקל פשוט להניח לו, אך ברגע האחרון מתחרט ומכין את החץ, אבל זאוס

לוקח את שניהם והופך אותם למערכי כוכבים בשמים.