ארס ואפרודיטה (הומרוס, האודיסאה:)

ישנן מספר דוגמאות של הרמס מביא את את דיוניסוס לסלניס. סלניס הוא אל של יער, הוא שולט ביער–

צמחייה, מים, גפנים וייצור היין, שליטה בבע"ח (במיוחד בנמרים.) כנראה היה מחנך של דיוניסוס. תירסוס– מוט מיוחד מעוטר בעלי קיסוס שהפך לאטריבוט מרכזי של דיוניסוס. מאמינים שהיו לו מגוון

תפקידים, בין השאר אמצעי פולחן מסתורי, כלי לעשות באמצעותו קסמים או כלי נשק לענישה.

שאלת ההומור מול שאלת הרצינות:

 

– כבר אז הוא יכול לשתות

תמיד נכנס ממד ההומור

 כשאמנים  מתארים  את  דיוניסוס  כתינוק

 

ולהשתכר. כמו אתנה שכבר שנולדה היתה מוכנה לקרב.

  היחס של היוונים לדיוניסוס בעיקר כאל של נדודים– אהבו לתאר אותו בתהלוכה: ברקע אנשים

רוקדים, הנגינה שמלווה את השיכרות, ויחד עם הצלוחית שהוא מחזיק מהווה מעין מצלתיים, משהו

לעשות איתו רעש. תהלוכות רועשות.

איקונוגרפיה: מתח על בסיס שאלות רצינות/הומור וגם לגבי זהות מינית (קראווג'יו.)

אטריבוטים:

   לובש עור של בע"ח– אל של טבע ושליטה של בע"ח (כמו סלנוס המחנך שלו.)

 האוזניים המחודדות הם מאפיינים של סאטירים.

   הישיבה המיוחדת הזו הזכירה את הדיאלוג עם כד עתיק :יודעים שבמאה ה17- האמנים החלו להכיר

יותר דוגמאות עתיקות, בעיקר תבליטים ולא רק כדים. זוהי  תנוחת  הלידה  של  זאוס– האמן מבין

שקיים קשר בין זאוס לדיוניסוס.

מדוע היוונים פחדו מדיוניסוס? היה חשש מהכוח של האל. דיוניסוס של מכלאנג'לו (פסל) נעזר בסטיר ומתנדנד מרוב שתיית יין, בעל שיער פרוע. סטיר אוכל ענבים והופך בעצמו לשיכור. מוטיב ההשתוללות והצחוק הוא מרכזי בפולחן דיוניסוס. אחד מתפקידיו של הסטיר הוא להציק לנימפות. הוא מלווה את דיוניסוס במוזיקה שירה וריקודים והוא מרכזי בפולחן והתהלוכות של דיוניסוס. בגלל שהסטיר מציק לנימפות הוא לרוב יתואר במצב של התרגשות מינית. הסטיר רוקד, מנגן, מלווה את דיוניסוס והוא תמיד

פעלתן, בתנועה. הוא קשור לשליטה הדיוניסית בבע"ח. פולחן דיוניסוס והקשר עם הודו: סלאנס (הסטיר שגידל את דיוניסוס) יתואר כזקן, שיכור, יושב ועם גוף "מלא." לפעמים הוא מתואר כיושב על חמור. ההמנון הקצר של דיוניסוס בא לידי ביטוי חזותי בקערה אדומה- ההמנון אומר שספינה של שודדים חטפו מישהו שהיה על החוף. רב החובל חשד שמדובר בבן

אלים וראש השודדים חשב שהעלם הצעיר יוביל אותם לעיר עשירה. דיוניסוס הופך עצמו לאריה, יוצר דוב,

מצמיח קיסוס על הספינה והשודדים קופצים לים והופכים לדולפינים. גם דיוניסוס דואג להפיץ את הפולחן שלו- נדודים הם מוטיב מרכזי עם זיקה להודו. מאמינים שהיוונים

הכירו נמרים שיובאו מהמזרח (מסופוטמיה/ הודו.) דיוניסוס הוא אל של יין, נדודים, טבע פראי וניצחון. סצינות ניצחון של דיוניסוס לאחר שהוא שב מהודו מאוד נפוצות בתקופה הרומית. הנוכחות של דיוניסוס

מרכזית באיזורים גאורפיים, גם שלא מוכרים ליוונים. סצינות התהלוכות מלוות בהרבה בע"ח ובני אדם, נגינה וריקודים. דיוניסוס המנצח הוא המוביל את התהלוכה המלאה ברעש ונגינה. הוא גם אל של תאטרון

(במובן של הפולחן מסתורי—מסכות ולא כמו אפולו שהוא אל של מלאכת התאטרון.) ליוונים לא היו שאיפות מסיונריות. עולה השאלה- למה לבחור אל שנודד למרחבים גאוגראפיים לא מוכרים? כשדמטר יצאה לחפש את פרספונה, תהלוכות החיפוש נשארו בתוך מרחבים מוכרים. אתנה הגדילה את הפולחן שלה על בסיס תהלוכות בדר"כ באקרופוליס של העיר. התשובה- לדיוניסוס יש אלמנט של ניצחון ולכן יש בו הפוטנציאל לנצח עמים אחרים. אלמנט האיום חשוב. לתהלוכה שלו יש טקס חניכה

שממנו לא ניתן לחזור לילדות ומאמצים התנהגות של אדם מבוגר.

 

 

 

   בכחנליה– מציינת את מרכיב הפולחן המסתורי הדיוניסי. היא יכולה להתאים לשיבה של דיוניסוס

כמנצח מהודו.

   תאיסוס– תהלוכה שקטה יותר. גם היא יכולה להיות קשורה לשיבה, אך לא בקונטקסט של פולחן

מסתורי.

  דיטרמוס – מקצב סוער שילווה את התהלוכות הסוערות (הבכחנליה.)

 

ישנה השוואה שדנטה עשה בין אפולו המאוזן לדיוניסוס הפראי שאין לו גבולות. אולי זה גם קשור להודו-

פלישה לאזורים לא מוכרים כחלק מהפראות וחוסר בגבולות.

 

פאן הוא עוד מרכיב בבכחנליה הוא אל של יין, יער, טבע (כנראה הבן של הרמס) ועליו אנו לומדים מההמנונות הקצרים. הרמין הם פסלים בלי רגליים ויש לו גוף עליון או רק ראש. היו שמים את הפסלים הללו בדרכים או בכניסה לתהלוכות וזה מתקשר להרמס כאל של שודדים ודרכים. הפאן הוא יצור היברידי  שמשלב גוף אדם ורגלי עז ואולי גם קרניים. חליל פאן מתקשר לסיפור של הרמס שרצה להרדים את המפלצת ארגוס והרדים אותה בעזרת חליל פאן. יש לו תכונות של מחנך. פאן ודאפנס – פאן הוא מלווה של

הפולחן כמחנך חיובי אך גם מסוכן ומאיים (אולי גם על תרבויות רחוקות יותר.) הגבול בין דיוניסאה לבכחנליה הוא דק: תפקיד הנשים בפולחן הדיוניסי, הנגינה, הריקודים והנגינה והיוון והשכרות. כך אנו יכולים להגיע למנדות שתפקידן היה להשתגע ולרוץ אל תוך היער, לשתות יין ולקיים פולחן אקסטטי (של אקסטזה) תפקידיהן היו מגוונים- הנגינה והגדרת תוכן וקצב ההשתוללות. הן לא רק המלוות של הפולחן אלא מלוות של כת דיוניסיאלית. הן בורחות ליער ומקיימות פולחן אקסטטי שמבוסס על שיעגון. האטריבוט- דמות שמטה את ראשה לאחור. הן הרגו בעלי חיים במו ידיהן. לעיתים רואים אותן

כאשר לראשן נחשים- עוד רמז לפולחן מסתורי.