הבריטים מגיעים לדרום אפריקה, 100 שנה לפני הקולוניאליזם של שאר היבשת, עוד אין להם
דפוסי התנהגות. דרום אפריקה היא נקודה אטרקטיבית למעבר אבל לא רוצים להקים בה
מושבות גדולות. מהר מאוד הם מבינים שיש בעיות ושהם חייבים להשתקע, הם חייבים לקחת חלק. הבריטים מגיעים ב1795 אחרי 10 שנים של מאבק עם הVOC והצרפתים הם הופכים להיות הכוח השולט. למרות שרק קייפ טאון מעניינת אותם, הדינמיקות במזרח קוראות להם להגיע
מתחילים למרוד, גם בשלטון הבריטי וגם מתנגדים לאוכלוסייה
הטרק בורס
לשם. כבר אז
המקומית. המקום מבודד ורחוק, הרבה מההחלטות לא נעשות בתיאום עם לונדון. המתחים בין
בפועל,
לחוי חוי.
מתחילים מוקדם מאוד סביב היחס לעבדים והיחס
הבריטים לבין הבורים
ההבדלים בין הבורים לבין הבריטים היו לא גדולים אבל הבריטים היו מושפעים מהתקופה. היו המון קולות נגד עבדות באותה תקופה. כשהם רואים שבדרום אפריקה החברה כוללת עבדות הם מבינים שהם רחוקים מלונדון ועליהם להתייחס בזהירות לנושא )הקולות בלונדון נגד העבדות לא היו ממניעים של זכויות אדם אלא ממניעים כלכליים. למזער את השכבה הכי נמוכה בחברה אבל עדיין לתת להם עבודות כ"מתלמדים" לפחות ל14 שנה.( חקלאים, פרי-ברגרס, בסביבה של קייפ
טאון רואים את הצד החיובי בהגעת הבריטים – יש שוק מסחר חדש לחלוטין שנפתח ואפשר
לסחור עם בריטניה. בתחילת המאה ה19 10% מהיין שנמכר בבריטניה היה מדרום אפריקה.
יחד עם הבריטים מגיעים המיסיונרים. הנוכחות שלהם הופכת להיות חלק מהנוכחות הלבנה.
השלטון הבריטי צריך להגן על המיסיונרים. אבל, מיסיונרים רבים חיים עם אוכלוסיות מקומיות, מכירים ונקשרים למקומיים והופכים להיות הקול של האוכלוסייה המקומית מול השלטון. הרבה
פעמים מיסיונרים הגיעו והפכו באמת להיות הסנגורים של האוכלוסייה המקומית מול השלטון.
המעמד של המיסיונרים חשוב לדרום אפריקה – זה המעמד שיכניס בתי ספר לדרום אפריקה. מלמדים את הילדים קרוא וכתוב, לבוש ראוי, כללי נימוסין וכד.' המיסיונרים הופכים להיות אליטה בקרב האוכלוסייה המקומית. בעת משבר, הלמידה יחד עם הנוצרים תשפיע על עליית
ההתנגדות.
העוינים ביותר לשלטון הבריטי הם הטרק בורס. כוח עבודה לא לבן הופך להיות במרכז
המחלוקת. בסופו של דבר הבריטים רוצים חברה מסודרת שחיה על פי חוקים. מבחינתם הטרק
בורס חיים כמו במערב פרוע. כבר לפני הגעת הבריטים, הטרק בורס התנגדו לריבונות של ה.VOC
חוקים בריטיים לטובת ה"חוי חוי:" 1809 – חוק העבודה הבריטי – ילד מה"חוי חוי" לא יכול להיות עבד עד גיל .8 יכול להיות עבד 8-
18 ומגיל 18 צריך כבר לשלם לו.
1811 – ה"חוי חוי" יכולים לשמש כעדים בבתי משפט )מתקבל באופן קשה מאוד אצל הבורים.(
בעקבות החוקים החל מרד קטן של הבורים ב1815 שמוכנה "slagtersnek" באזור המזרחי של מושבת הכף. נחשב למאורע בעל חשיבות במאבק הבורים נגד שלטון הבריטים. מדובר במרד של
כ70- בורים שדוכא במהירות וראשיו נתלו על ידי הבריטים.
חוקים בריטיים לטובת העבדים:
1808 – הברטים מוציאים מחוץ לחוק סחר בעבדים.
1823 – מגדירים עבור הבורים כמה אוכל צריך לתת לכל עבד, כמה מותר להלקות אותו, כמה בגדים צריך לתת לו וכד' )הבורים לא אוהבים את ההתערבות הבריטים ביחסים ביניהם לבין
העבדים.(
….הרבה מאוד חוקים קטנים שנותנים זכויות לעבדים או מתערבים ביחסים של הבורים עם
העבדים שגורמים לתסכול אצל הבורים.
– מעבר
– שחרור העבדים. מכאן מתחיל ה"טרק הגדול" TREK5") GREAT ("THE
1833
מסיבי של הבורים מחוץ לאזור השליטה של הבריטים.
האירוע הזה הוא האירוע החשוב ביותר בחיים של האפריקנרים. מדובר במהפכה האישית שלהם. זה אירוע מכונן מבחינת ההיסטוריה שלהם. קבוצה נוספת שקמה באירוע הזה היא הוורטרקס .(VOORTEKKERS) אלפי משפחות שנודדות יחד בעגלות )אותן עגלות שיהיו המפתח לניצחון שלהם במלחמה – העגלה גם מאפשרת תנועה וגם מאפשרת להם להתבצר יחד בניידות( ומחפשים לאן לנדוד. עד 1845 היו 14,000 מהגרים. הם ראו בהגירה מרידה נגד הבריטים. המנהיגים שלהם הם גברים מאוד כריזמטיים ומפתחים לעצמם אידיאולוגיה של "עם נבחר." עם שעבר אפליה ודיכוי על ידי השלטון הזר. הבריטים האליטיסטים מסתכלים עליהם כנחותים. הם אנטי בריטים ואנטי פרי-ברגרס. צריך לציין שהם לא רצו מלחמה עם הבריטים. זה היה מרד בעצם העזיבה והמטרה הייתה להקים בית במקום חדש. בסופו של דבר, גם הוורטרקס היו תלויים בחקלאות של
קייפ טאון במוצרי מזון כמו סוכר, חיטה וכד.' כלומר, הם רצו להקים את המדינה שלהם,
להמשיך לסחור ולחיות בשלום.
