1989ב
האפרטהייד אבל הוא נואם נאום ימני קיצוני מאוד. הבורסה בדרום אפריקה קורסת והוא עצמו
מקבל שבץ ויוצא מהתמונה הפוליטית – זהו גם אחד הגורמים שעזרו לסוף שלטון האפרטהייד.
אחריו מגיע פ.וו דה קלרק. הוא מציע השקעה כלכלית באוכלוסייה השחורה ומוכן למשא ומתן.
הוא מגיע למסקנה שאי אפשר לדכא ולעצור התנגדות כשמדובר ברוב האוכלוסייה. אם רוב
האוכלוסייה מוחה אי אפשר להתעלם ממנה. הוא מאפשר לאנשים לצאת להפגנות. ב1990 הוא
מכיר בANC ומשחרר את מנדלה מהכלא.
מבחינה עולמית, מה שמאפשר את סיום האפרטהייד הוא סיום המלחמה הקרה – כבר לא רואים
בANC ארגון קומוניסטי מסוכן. התנועה נגד האפרטהייד בארה"ב ובאנגליה הופכות להיות
המוניות ועצומות כך שהממשלים שלהן לא יכולים להתעלם מהן והמדינות מכריזות על חרם על דרום אפריקה. יותר ויותר לבנים מבינים ששלטון דמוקרטי הוא אפשרי בדרום אפריקה, יכולה להיות דרך אחרת. הממשלה בדרום אפריקה כנראה מבינה שמחירה של החירות לשחורים יהיה
נמוך יותר ממחירו של הדיכוי.
משא ומתן בין מנדלה לדה קלרק: בצל המשא ומתן, עשרת אלפים אנשים ממשיכים להיהרג. האלימות בדרום אפריקה בצל המשא
ומתן רק גואה. המשא ומתן לא משתיק את האלימות. הANC מאשים את השלטון בעידוד
האלימות. הם טוענים שיש "גלגל שלישי," גורמי ימין קיצוניים שמעודדים את האלימות והיציאה
לרחובות.
המשא ומתן מתחיל קודם כל בשיחות על מה יהיו הנושאים הנדונים במשא ומתן. הANC אומרים מההתחלה כי בסופו של המשא ומתן תהיה מדינה דמוקרטית בדרום אפריקה, לא משנה
מה. בסופו של דבר חייבת להיות חוקה חדשה. דה קלרק היה בטוח שהמשא ומתן ייקח זמן רב. הוא ניסה לשמור ולשמר את מעמדם של הלבנים והסטטוס של המפלגה הלבנה. הימין הקיצוני
מאוד מתנגד למשא ומתן לכן דה קלרק יוצא במשאל עם )בקרב אלו עם זכויות ההצבעה – לבנים,
הודים וצבעוניים( האם להמשיך במשא ומתן? יש רוב מוחלט שתומך בהמשכו.
היו המון רגעים במהלך המשא ומתן שהוא עמד להתפוצץ. בדיוק ברגעים האלו נכנסו כוחות בינלאומיים על מנת לגשר בין הצדדים. בסוף 1993 המשא ומתן הסתיים והגיע להחלטה שב1994 הולכים לבחירות בהן כל קול שווה. לכל תושב תהיה זכות הצבעה. דה קלרק לא האמין שזה יקרה כל כך מהר. בבחירות היו המון אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב לכן פתקי ההצבעה היו
משולבים עם תמונות. הנשיא הנבחר, הראשון של דרום אפריקה הדמוקרטית, היה נלסון מנדלה.
חוקת דרום אפריקה הדמוקרטית:
איך קרה שאחרי מאות שנים של דיכוי וקונפליקטים מצליחים להתגבר על הכל וליישב שלטון דמוקרטי? החוקה של דרום אפריקה ניסתה לכוון את האנשים לכיוון דמוקרטי. כבר בפסקת הפתיחה של החוקה יש הכרזה על הצורך בפיוס. העתיד יהיה אפשרי רק אם אנשים יצליחו
שהצדק צריך להיות מנגנון למעבר
המוביל היה
להתפייס למרות מה שהיה בעבר. הרעיון
לדמוקרטיה. שחורים רבים אומרים שצדק אמור להכניס את פושעי תקופת האפרטהייד לכלא )נותנים כדוגמא את משפטי נירנברג.( בדרום אפריקה מבינים שמשפטים המוניים כאלו הם לא הפתרון. האלימות בשנות השמונים הייתה כל כך רחבה, כולל פנים קהילתית שאם יתחילו לשפוט את כולם, לא יהיה לזה סוף וזה לא יהיה אפקטיבי. בסופו של דבר בדרום אפריקה החליטו שכל מפגש/משפט/עדות תהיה משודרת. כך נוצר מצב שכל הזמן בדרום אפריקה היו עדויות, בין של קורבנות ובין של מבצעים. ההחלטה הייתה שמי שמוכיח שלקח חלק במאבק אלים בגלל המצב הפוליטי, אם היו לו מניעים פוליטיים והעדות כנה ומתקבלת – הוא מקבל חנינה. על פי השיטה הזו, לוחמי חירות ומדכאי החירות שווים. ההחלטה גם מעלה שאלות כמו איך מגדירים "מניעים פוליטיים?" מהי בדיוק "עדות כנה?" לרוב, מי שבא להעיד היו השחורים. בסופו של דבר, מנגנון
העדות הזו מאפשר להם להתגבר על העבר ולהצליח להתפייס.
