האתגרים בדרום אפריקה בתחילת שנותיה הדמוקרטיות היו גדולים יותר מהאושר על סיום האפרטהייד. האושר על סיום האפרטהייד, לא בהכרח הספיק על מנת להתגבר על האתגרים האלו. סיום האפרטהייד לא יכול להיות מנותק מכל 400 שנות הסכסוך שקדמו לו. היו לא מעט
הצלחות עם סיום האפרטהייד וכמו כן היו גם לא מעט דברים קשים שקרו.
סיום האפרטהייד קרה כיוון שכל הצדדים בדרום אפריקה הגיעו למסקנה שמשא ומתן הוא האלטרנטיבה היחידה. כל הזמן, האפרטהייד המשיך כי תמיד השלטון ראה עוד אפשרות
להמשיכו, כשהשלטון הבין שאין לו שום ברירה אחרת חוץ ממשא ומתן, שהוא עם הגב אל הקיר, רק אז הוא החליט ללכת למשא ומתן. היו לכך מספר סיבות: בראש ובראשונה, החרמות הבינלאומיים לחצו על השלטון מאוד. היו קשיים כלכליים לא מעטים בדרום אפריקה. מבחינה עולמית, הכלכלה העולמית הייתה בפריחה אחרי נפילת ברית המועצות. דרום אפריקה רואה את הכל מהצד ורוצה גם לקחת חלק במשחק הכלכלי הגלובלי. בנוסף, היה קשה מאוד להחזיק את המשטרה כל הזמן בכוננות לפיזור הפגנות. תחזוקת המשטרה בדריכות תמידית עולה לא מעט כסף. גם שאר הגורמים המתקוממים ידעו שמשא ומתן הוא האופציה היחידה. זו גם הסיבה
שהמשא ומתן המשיך ולא התפוצץ.
ההליך הפוליטי לסיום האפרטהייד היה יחסית פשוט. היו לא מעט לבנים שלא הבינו למה המהלך לא נעשה קודם לכן, הוא לא ערער את כל היסודות שהם חשבו שהוא יערער יום אחרי חתימת
21
האמנה עבור vote one man .one החששות שלהם מהמעבר לדמוקרטיה ברמה המידית, התפוגגו.
אבל, בחירתו של נלסון מנדלה לנשיא לא מספיקה.
מבחינה חברתית כלכלית, אחת השאלות המהותיות הייתה איך מתגברים על כל מה שקרה במשך 400 שנה ובמיוחד בשנות השמונים? שפיכת הדמים בשנות השמונים הייתה נוראית. מאות אנשים נהרגו ונכלאו והייתה הפרה בוטה של זכויות אדם שהופרו. מה עושים עם הזיכרון של האפרטהייד? מהו הזיכרון הקולקטיבי של המדינה? מה מלמדים בבתי הספר אודות ההיסטוריה של המדינה? אילו חגים לאומיים יהיו? איך ייראה הדגל? מה יהיה ההמנון? אילו סמלים מסמלים את המדינה החדשה? איך מתגברים על כל השנאה שהייתה שם? מהן ההאשמות שמאשימים בהן את האשמים? רצח זה דבר ברור אבל מה עם גזילת קרקעות? מבחינת פתרונות, הייתה גישה שאמרה כי מה שהיה היה. פותחים דף חדש ושוכחים מכל מה שהיה. אי אפשר להכניס אלפי אנשים לכלא זה בלתי אפשרי. אי אפשר להתחיל לחפש כל כך הרבה אשמים. אבל דמוקרטיה היא
שלטון המבוסס של צדק. צדק לא יכול להיות במדינה אם יש הרגשה של חוסר צדק. בדרך הזו, של חנינה מוחלטת לכולם תישאר תחושה קשה של חוסר צדק. אפילו דהקלרק אמר כי חייבת להיות דרך של השחורים להביע את כל מה שנעשה להם על מנת "לסגור" את הסיפור. יש דוגמאות מכל העולם לסיום סכסוך. יש את גרמניה של נירנברג שבדרום אפריקה לא אהבו. יש
מקומות שהייתה חנינה קולקטיבית ויש מקומות שהיו פיצויים.
בדרום אפריקה הפתרון נוצר מתוך כמה הבנות מרכזיות. הבינו כי המדינה צריכה ליצור ארכיון לאפרטהייד. הייתה הבנה שצריכה להיות הכרה ציבורית למה שקרה, לתת לאנשים לדבר ולכתוב פרוטוקולים של הכל )אכן ועדות האמת והפיוס היו מאוד ציבוריות, הן היו תמיד במרכז החדשות, משודרות לכולם בטלוויזיה וברדיו. עיתונים כתבו אודותם תמיד וכד.(' הייתה הבנה שצריך להכיר אבל לא להעניש. להבין ולא להיות קורבנות. הבנה שצריך לתת כבוד לא מועט לעבר
אבל להמשיך קדימה ולהתקדם באמת למשטר דמוקרטי. מכאן עלתה ההצעה של וידוי מלא – אם מישהו מתוודה בווידוי מלא הוא יכול לקבל חנינה. יש פה מהלך מאוד נוצרי. המקום בו אפשר לבקש חנינה הוא ועדות בעלות השם "ועדות האמת והפיוס." יש כאן אתגר מאוד אמיץ של מדינה. הדרך הקלה היא להכניס את כולם לכלא. ברקע של היסטוריה כל כך קשה הייתה בדרום אפריקה יצירתיות, חשיבה מחוץ למסגרת ולאמץ ניסוי שלא נוסה במקום אחר בעולם וללכת
לכיוון לא ידוע.
