התהליך בפריז וצרפת של ציור אקדמי מתחיל במאה ה.17- להבדיל ממה שקרה באיטליה, התהליך ההסטורי בעל חשיבות פחותה כי במאה ה17- יש תהליך טבעי של מעבר הגמוני מאיטליה לצרפת ושם קורים דברים משמעותיים לתולדות האמנות. ב1789- צרפת חווה את אחת הטראומות הגדולות ביותר בכל שנות קיומה- המהפכה הגדולה
בתולדותיה של צרפת, לאורך כל 80 השנים הבאות. רק כאשר נפוליאון ה3- נופל מתפקידו ומוקמת הרפובליקה ה- 3 צרפת חווה קצת שקט. למהפכה יש השפעה על המחקר של המאה ה18- בצרפת. יש נטייה להקטין את כל מה
שקרה לפני .1789
יש 4 ציירים צרפתים מפורסמים והם זכו לתחייה מחודשת במאה ה.19- למרות ההתנכלות לציירים נוספים, האקדמיה והסלון הצרפתיים ממשיכים להיות גורמים מאוד חשובים ומשפיעים באירופה. כל הציירים שנראה היום
תפסו את התפקיד של הצייר הרשמי של מלך צרפת )פרומיאה פיינטר- הצייר ששולט בציור בצרפת.(
מ1715-1789- יש רק שלושה מלכים בצרפת )בשם לואי.( זה מלמד על יציבות שלטונית )עידן של משטר
אבסולוטי.( לואי ה14- אמר "המדינה זה אני" והוא נקרא מלך השמש.
אקדמיה זה מושג מוכר כבר שנים רבות. יש אקדמיות שונות כבר ברנסנס, בבולניה וכו. בצרפת, אופי האקדמיה נוסד עפ"י האופי הצרפתי והאופן שבו אקדמיות לאמנות מתנהלות עוד היום הוא דומה, לפחות באופן של המרצה מול התלמידים- היררכיה בין התלמיד למורה. הפאר המעמדי בולט בחברה הצרפתית וההיררכיה קיימת אפילו ברמת היצירה. האקדמיה היא אפשרות לאדם להתפתח ולהתקדם מבחינה מעמדית. ב1789- יש הבדל מאוד גדול מבחינה מעמדית. מי שלא נולד לאצולה לעולם לא יוכל להיות אציל. דווקא באקדמיה הצרפתית לאמנויות יפות
יכול אדם מרקע נמוך להפוך לצייר המלך ולהיכנס למעמד הגבוהה.
שארל לה ברה- אחד הדברים הכי מאפיינים את יצירותיו של לה ברה זה המשמעותיות של המסורת. הרבה פעמים אנו רואים השפעות של אמני העבר )רנסנס.( מבחינה סגנונית אנו מזהים איך לה ברה מושפע מורונזה
בסגנון העשיר, הרעיון הקלאסיציסטי של המאה ה17- וכו.
שארל לה ברה, ישו מועלה על הצלב, -1685 לה ברה יוצר קומפוזיציה המדגישה את העלאת ישו על הצלב דרך
הבעת הפנים שמסתכלים על השמים, הגוף המתוח, יש פה מחווה/ הומאג' )לא העתקה(! ליצירתו של רובנס באותו
נושא.
הורציו ג'נטילסקי– היה צייר קרווג'יסטי )וחבר קרוב של קרווג'יו( ופעל במרכזים שונים. כשהוא מגיע לורסאי
הוא הופך לצייר קלאסיציסט מבחינת השראה מפוסאן. לה ברה מושפע מסופאן מהחלוקה לצבעוניות )צהוב כחול
אדום,( חלוקה חדה וברורה.
לה ברה, האלהה של לואי, -1677 ניתן לראות את התפיסה של המרחב כאין סופי. לואי ה14- מתואר על הסוס
)דמות מפוארת( והרקולס מחזיק את האריה הנימאי שלא יתקרב אליו, בעוד לואי ה14- דוהר על דרקונים
ומפלצות. יש מעבר מהרעיון הדתי, או המעבקים של הטוב והרע בין הנוצרי והלא נוצרי ונושא של מדינה, לאום,
עם. במאה ה17- יש ירידה של חשיבות הכנסיה ועלייה של חשיבות השליטים ה"חילוניים."
יש מאבק בין פוסיניסטים )מאמינים ודוגלים בפוסאן( לבין הרובניסטים )רובנס.( כלומר מאבק בין ציור מאורגן
ומסודר של פוסאן לבין הבאלגן עם הדמויות הלא מוגדרות לחלוטין של רובנס.
פייר מיניאה )מיגנארד-( החליף את לה ברה כצייר המלך. לה ברה לא חד משמעי בנושא הגישות השונות. מיניאה
מאוד פוסיניסטי: יש חלוקה צבעונית ברורה, קומפוזיציה מאוזנת. חלוקה ברורה בין מישורים.
אנטואן קופל– מעטר את אחת התקרות בורסאי. יש דמיון לפלאצו ברבריני. זה ציור יותר עשיר וגדול ויותר
מרוחק.
קופל, ההתעלפות של אסתר, -1704 יש השפעה מהמסורת האיקונוגרפית. חייבים לצייר לפי איקונוגרפיה ברורה
וידועה. ניתן לראות דימיון ליצירתה של ארטמיסיה ג'נטילסקי.
לואי דה בויון– נולד ומת בפריז. היה בן של צייר. לא בא ממעמד גבוה אבל הופך להיות צייר המלך. ההיבט
הרובניסטי יותר בולט- אלכסוניות חדה, משחק בדים, דמויות לא לגמרי ברורות.
בויון, ונוס וולקן- ניתן לראות את המאפיינים הרובניסטים שדיברנו עליהם.
פרונסאה למואה– לא חי הרבה. מתאבד. לא אהב להיות צייר המלך.
למואה, פרסאוס ואנדרומדה, -1723 מושפעה רבות מציור מהמאה ה,17- כמו גווידו רני.
למואה , הרקולס, -1724 הסגנון מזכיר את רובנס מבחינת הגוף ה"פלאפי."
למואה, ונוס ואדוניס, -1729 הרכות והמתקתקות הרובניסטית באה לידי ביטוי וגם הנושאים של המאה ה.17-
שארל אנטואן קופל– השפעה של רובנס
קראל ואן לו– ממשפחה הולנדית. הרבה משפחות עוזבות את הפרובינציות הצפוניות ומגיעות לצרפת. הוא נולד
בצרפת בניס. הוא נמצא 10 שנים באיטליה ומ.1762- וולטר אהב אותו מאוד והשווה אותו לרפאל.
ואן לו, אפולו שמסיר את עורו של מארסיאס -1735 אצל ואן לו יש לאפולו הילה. בעיקר כי הוא היה אל השמש.
תחושה של השראה מרובנס.
ואן לו, הפסקה בזמן הציד -1737 הסגנון מזכיר את רובנס.
)הדמות
הסגנון נראה מושפע מהרוקוקו והדמויות ממיאכלאנג'לו
-1523
משה ובנות יתרו
רוסו פיורנטינו,
המסובבת שבאה להרביץ עם מקל.(
ג'זסף מארי ויאה– חוזר לסגנון פוסיניסטי- יותר מוגדר, מעברי אור וצל וצבעוניות ברורה.
