במאה ה17- מתפתח ג'אנר חדש וחשוב בספרד. ולסקז וכו' פועלים בשנות ה20-30-40- של המאה ה.17- זה
מקביל לירידת מעמדה של ספרד באירופה. אירוני.
בשלהי המאה ה16- מתחילה מגמה בתוך העולם הספרדי של ניסיונות השליטים להביא אומנים/ ציירים לספרד. אחד החשובים הוא פדריקו צוקרי– צייר איטלקי שמגיע למדריד בשנים .1585-1589 הציור הספרדי הגדול
שמתיישב בספרד )להבדיל מצוקרי שחוזר
קרדוצ'ו
מתחיל אחרי שצוקרי מגיע לספרד. יחד איתו מגיע גם
לאיטליה.( אנו רואים ציור ספרדי שמתפתח באזור- ציור מקומי שגם מושפע מהציור הפלמי. הולנד והוויתה מתהוות במאה ה16- ובראשית המאה ה17- אנו עדים להולנד. אותם עמים כבושים ע"י הספרדים הם המשפיעים על התרבות והציור הספרדי. רובנס עובד כדיפלומט בשביל המלך הספרדי. מצד אחד ההולנדים- פלמים הם תחת שלטון ספרדי ומשפיעים עליהם מבפנים וגם הספרדים נמצאים באיטליה ונאפולי ומושפעים מהיצירה שם. יחסי
השפעה הדדית בין ספרד להולנד.
ספרד תמיד הייתה המדינה הקתולית ביותר באירופה. התושבים מאוד עניים ודתיים הציורים בעיקר מוזמנים ע"י הכנסייה. השיא של הציור הספרדי מתהווה בימיו של פיליפ ה.4- הוא מזמין את ולסקז להיות צייר החצר שלו
במדריד.
הבאה של ציורים מאיטליה לספרד )בעיקר ציורים ונציאנים( משפיעים על הציור הספרדי. הדוכס של לרמה דאג
להביא ציורים של ציירים ונציאנים )טיציאן, ורונזה( למדריד.
גם לאל גרקו יש השפעה על מה שקורה בספרד- הוא עוד אחד מהציירים שמביאים את האמנות האיטלקית לספרד.
הוא עובד בונציה הרבה שנים והוא עובר לטולדו עד סוף חייו.
אז, מה משפיע על הציור הספרדי?
- ציור פלמי-הולנדי- איזורים כבושים ע"י הספרדים )רובנס(
שמובאים לספרד )צוקרי, קרדוצ'ו(
- ציירים איטלקים
- ציורים ונציאניים )טיציאן, ורונזה(
קרדוצ'ו הגיע עם צוקרי לספרד. הוא לא חיי שנים רבות. המציאותיות בציורים שאנו נוהגים ליחס לקרווג'יו
מתקיימת במקביל בספרד! והיא לא שייכת רק לקרווג'יו. ניתן לראות את הפנים המציאותיות של איש צרוב שמש, שלא התגלח, עניים שקועות- קדוש סובל, עם חיים לא פשוטים. להבדיל מציור מוקדם של המאה ה.14- ניתן
להשוות גם לבליני )תחילת מאה ה.(16 צוקרי מכניס נופח עממי.
- הציור האיטלקי מוכר ע"י הנרטיב- יש חיות )חיים( ודיאלוג בין דמויות.
- הציור הפרנקו פלמי וההולנדי בהמשך מתעסק בחומרים וסמליות.
- הציור הספרדי מאגן בתוכו את הנרטיביות האיטלקית, את הסמליות ההולנדית והנופח העממי. גם
כשמציירים ציורים מיתולוגיים/ דתיים/ חיי היום יום הם יציירו אנשים מאוד מציאותיים )וספרדיים.(
צייר נוסף שפועל בראשית המאה ה17- בספרד- פדרו אורנטה– ניתן לראות את האופן שבו הוא מתאר את סבסטיאן הקדוש בצורה מאוד ספרדית, בעיקר עם השפם הקטן שיש לו מתחת לאף- מאוד מזכיר ספרדים. הוא מגיע לאיטליה לביקור קצר ומושפע מהציור שם והאיקונוגרפיה מאוד ברורה ומוכרת. להשוואה- גווידו רני מצייר
באותם ימים סנט סבסטיאן קונבנציונאלי.
בספרד יש כמה מוקדים של ציור, לא רק מדריד- כמו טולדו וולנסיה. בולנסיה יש העתק של מרטיריום של פטרוס הקדוש )במצגת זה המקור.( ניתן לראות שתפיסת האור של אורנטה מאוד דומה. הוא מייצר סצנה לא מוכרת כל כך, אלא משהו מקומי וספרדי- ישו שמקבל חיבוק מברנרד הקדוש. הוא לומד את הטנבריזם של קרווג'יו ויוצר
קומפוזיציה שהאור בה מאוד משמעותית.
