הבשורה הקלאסיצסטית שהופכת לפופולארית באמנות הצרפתית. אחד הציירים שמיישם את הרעיונות
הקלאסיסצטים הוא ניקולא פוסאן– צייר צרפתי. ב1624- מגיע לרומא ונכנס לסדנת העבודה של דומי ניקינו. ב- 1628 רואים את הציורים הקלאסיסצטים שלו- מאוד מאוזנים, הרבה משחקי קפלים של בגדים, מעברי אור וצל
שנותנים תחושת פלאסטיות, חלוקה ברורה של החלל.
פוסאן, מות גרמניקוס, -1628 רואים איך בונה את החלל מ2- מישורים: אחורי וקדמי, עם הרבה בדים ותנועה.
הבד הכחול מחלק את החדר לשני שליש ושליש.
גם בציור של גאוצ'ינו מקודם ראינו את החלוקה של שני שליש ושליש, וחלוקה למישורים. גם בחטיפת הלנה של רני. צבעים כמעט הומוגנים, יש טיפת מעברי גוונים כדי ליצור מעברי צבעים. אין את הבלאגן הצבעוני שרואים
אצל רמברנט וטיציאן. כל דמות שלמה, תחושה מאוד פיסולית בדמויות.
פוסאן צייר מאוד משכיל, כמו רובנס צייר כמעט הכל. נושאים מהעולם הקלאסי )ההשראה של המשורר, .(1630
רואים את האופן כל דמות שלמה. להבדיל ממה שנראה מהבארוק האיטלקי: רובנס מצייר דמויות לא שלמות, אין
סדר, אין איזון, אין קווים אנכיים ומאוזנים. הרבה יותר אלכסונים. פוסאן, בכחנל לפני פסלו של פאן, -1630 נראה כמו אפריז, הכל מאורגן ומסודר ונותן תחושה של איזון שני
מישורים . כל ההתרחשות כמו על במת תיאטרון.
פוסאן, הערצת עגל הזהב, -1634 על פי המסורת הקלאסיסצטית של הבארוק.
יש סוג חדש של ציור: קלאסיסטי עם התייחסות חדשה לנוף- הנופים לגמרי לא אמיתיים, מזמינים, יוצר נופים
שמחבר בהם את המקומות היפים בותר שיכול לחשוב עליהם לנוף אחד.
פוסאן, נוף עם סנט מתיו והמלאך, -1645 נושא דתי עם נוף מאוד דומיננטי. יש גם הריסות. תיאור האדם
שמשתלט על הטבע. זה הטבע של האדם והאדם מסדר את הטבע לפי צרכיו )הפוך מהרומנטיקה.( האדם שולט
בטבע, המלך שולט על האדם- אמירה ברורה על ההררכיה השלטונית. עיצומם של המשטרים האבסולוטים.
מתי והמלאך של פוסאן מול קראווג'יו- אותו נושא עם סגנון שונה. פוסאן, נוף אידיאלי, -1645-50 הנוף מאוזן )העצים,( הטבע צריך להיות נוח לאדם, האדם צריך להרגיש שליטה
בטבע. פוסאן, נוף עם אוריון, -1658 נכנסים כל מיני רעיונות חדשים- קלאסיים. אחד הדברים שמתחיל להיות פופולרי באמצע מאה ה17- ברומא ברובד מסויים מאוד של האוכלוסייה זה רעיונות נאו-סטואיים. הסטואיות היא תפיסת חיים המדברת על שליטת האדם בחייו- שולט על מותו. מדבר על המוות. נבואה זה סוג של שליטה בגורל- כשאתה יודע את העתיד שלך אתה שולט בו. האנלוגיה- הדת היא האורקל, זאת ששולטת בחיים. הפחד הגדול שלנו זה מה
יקרה אחרי המוות. הדתות המונותיאיסטיות עוזרות בהיבט הזה. האדם הולך בעולם בלי לראות לקראת מה הולך.
הסטואיות אומרת שצריך להתמודד עם זה בכך שאתם תשלטו על חייכם. אתם תתכוננו לקראת היום של המוות.
מדריך הדרך- זאת הדת )על פי התפיסה הנאו-סטואיות.( רעיון הנאו-סטואיות חוזר המון פעמים אצל פוסאן.
הפטרונים של פוסאן הם בני המעמד הבינוני, לא האצולה. הנוסף שיוצר פסטורלי אבל תמיד יהיה סיפור של מוות וגורל. ניתן לראות ביצירותיו את העיקרון הקלאסיסצטי: לוקח מבחינת נושאים– הרעיון הסטואי וגם מבחינה
סגנונית– מאוזן, צבעוניות ברורה ומשחקי צבעים עזים )בעיקר בלבוש,( אל העת העתיקה.
קלוד לוריין הוא צייר ממוצא פלמי שפעל בצרפת, קצת יותר מוקדם מפוסאן. תמיד יהיה מבנה ברקע הנוף
שמשתלט על מירב שטח הציור. אצלו הצבעוניות אחרת, פחות מוחלטת כמו אצל פוסאן. גם הדמויות פחות
חשובות. נושא היצירה יכול להיות שולי בתוך ההיררכיה של התמונה עצמה.
קלוד לוריין, זריחה, -1646 תמיד נוף עם מבנה.
קלוד לוריין, נוף עם המנוחה בדרך לבריחה למצרים, -1647 הנושא שולי ביחס לנוף
פיליפ דה צ'אמפאין- אחד הביטויים הכי יפים לציור הצרפתי של המאה ה.17- אחד הציירים הכי מוכשרים
באותה תקופה. היכולת לתאר בדים גבוהה, מוכשר מבחינה טכנית, עניין הבדים זה חלק מהעניין הקלאסיסצטי.
פיליפ דה צ'אמפאין- פורטרט של ראשלייה, -1635-40 תיאור בד עשיר ביותר.
סימון וולה, מגדת העתידות, -1617 רואים את הבדים ואיך יוצר את הפרויקטיביות של הכותנה.
סימון וולה, דוד עם ראש גוליית- עוד ציור קאווג'יסטי. ברקע מעברים מאוד לא מוגדרים של אור וצל, אחד
הדברים שמאפיינים את קרווג'יו וגם הדמויות בחצי גוף.
סימון וולה, מריה מגדלנה, -1623-7 ציור שיותר מזכיר את גווידו רני מקראווג'יו. יותר קלאסיסטי. יותר מלכותי.
כשחוזר לצרפת ב1640- מתחיל לצייר ציורים מאוד בארוקים. מזכיר מאוד את רובנס עם המלאכים שמרחפים באלכסונים גדולים. כתמי צבע מרצדים, לא הדמויות השלמות של פוסאן ולא המעברים של קרוואג'יו. מגיע לציור
מאוד קלאסיסטי.
