כדאי לדעת

האתגרים בדרום אפריקה בתחילת שנותיה הדמוקרטיות היו גדולים יותר מהאושר על סיום האפרטהייד. האושר על סיום האפרטהייד, לא בהכרח הספיק

1989ב   האפרטהייד אבל הוא נואם נאום ימני קיצוני מאוד. הבורסה בדרום אפריקה קורסת והוא עצמו מקבל שבץ ויוצא מהתמונה

המוזיקה כטקטיקה למאבק:   אנשים רבים שיצאו לרחוב להפגין עשו זאת באמצעות שירים וריקודים. השיר "אלוהים הצל את אפריקה" הופך

המאבק הבינלאומי לטובת דרום אפריקה לא מתחיל במנהיגים הבינלאומיים. המנהיגים בשנות השבעים, רייגן ותאצ'ר לא היו יותר מידי אמפטיים לסבלם

לאחר מלחמת העולם השנייה, בANC מופיעים כמה מנהיגים כריזמטיים מאוד ובוטלטים בארגון. וולטר סוסולו, נלסון מנדלה ואוליבר טמבו. המנהיגים האלו

הדור הראשון של האליטה השחורה שעובר מערביזציה הוא דור דיי שמרני. ככל הנראה מתוך הזדהות אמיתית עם הרעיונות שלימדו אותם.

אפריקנרים רבים היו חסרי השכלה על מנת להתקדם בחברה והרגישו עצמם "תקועים" בין דוברי האנגלית לבין השחורים )מעמד ביניים תרתי

השפל הגדול בשנות השלושים מורגש מאוד בדרום אפריקה בגלל החיבור לשווקים הבינלאומיים. מצב המכרות מדרדר. המפלגה הלאומית והמפלגה המתונה הלבנה

בדרום אפריקה לאט לאט מתחיל להשתרש הרעיון שדרום אפריקה המאוחדת היא מדינה של אנשים לבנים. התקופה שאחרי איחוד המדינות נקראת

תושבי האורנג' פרי סטייט ראו את עצמם כחלק מהאימפריה הבריטית. ההנהגה בקשר הדוק עם הקייפ, במיוחד המנהיג יוהנס ברנד. עורך